ב"ל 1492-09-13.26 אמנה אבו מחארב נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובעת הגישה תביעה להכיר באירוע מיום 4.2.13 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק).

2.התובעת ילידת 1976, עבדה במעון לנכים "אסלאם נגב" בכסייפה (להלן: המעון).

3.אין מחלוקת כי בתאריך 4.2.13 (להלן: האירוע) נחבלה התובעת ברגלה הימנית, פונתה לבית החולים, שם אובחנו שברים ברגל. התובעת גובסה ושוחררה לביתה (ראו נ/9 - מכתב שחרור ממיון סורוקה מיום 4.2.13).

4.לטענת התובעת, האירוע התרחש בעת שיצאה מביתה להיכנס לרכבה כדי להגיע לעבודה למשמרת ערב, אז החליקה על שפת המדרכה ונפלה על הכביש. כתוצאה מכך נחבלה ברגלה.

5.הנתבע (להלן: המוסד) טען, כי מן החקירה שנערכה הסתבר כי התובעת כלל לא היתה אמורה לעבוד אותו יום, אלא היתה בחופש. לטענת המוסד, מעדויות המעסיק עולה כי התובעת לא היתה רשומה למשמרת אותו יום. בנוסף, ממסמכי השחרור מהמיון עולה כי התובעת נחבלה לאחר שנפלה מכיסא, ולא כשהיתה בדרכה לעבודה.

6.נקדים ונאמר כבר עתה, כי דעתנו היא כי יש לקבל את התביעה. להלן נפרט את טעמינו.

7.התובעת העידה כאמור כי האירוע התרחש בעת שהיתה בדרכה לאוטו, לצאת לעבודה. גרסה זו נמסרה על ידי התובעת לחוקר המוסד ביום 26.6.13 (נ/5). התובעת חזרה עליה גם בעדותה לפנינו. התרשמנו מעדותה של התובעת כעדות מהימנה, עקבית וסדורה. התובעת הסבירה כי יצאה מהבית, הניעה את הרכב, ואז שמה לב שלא לקחה את התיק מהבית. לכן שבה לביתה לקחת את התיק. כשחזרה לאוטו, החליקה על המדרכה ונפלה (נ/5, עמ' 1-2). התובעת הוסיפה כי המדרכה היתה רטובה, כיוון שהיא שטפה את הבית מוקדם יותר. עוד ציינה, כי אחותה, פוזיה, היתה במקום ובאה לעזור לה. לטענתה, לא הוזמן אמבולנס כיוון שלא חשבו שהרגל נשברה. קרוב משפחה שלה פינה אותה לבית החולים.

התובעת נשאלה מדוע במכתב השחרור מבית החולים צוין כי נפלה מכיסא, ולא נאמר כי היתה בדרכה לעבודה. לטענתה, היא אינה יודעת מדוע נכתבו כך הדברים. התובעת העידה כי אמרה לאחות במיון שהיא אינה דוברת טוב עברית וביקשה שתדבר עם בעלה, אך נענתה "שלא משנה לא צריך" (תצהיר התובעת, סעיף 10; פרוטוקול עמ' 6 ש' 1-4).

8.התובעת צירפה הקלטה (וכן תמלול בעברית של ההקלטה) של שיחה שקיימה עם מי שהיתה מנהלת משמרת במעון, גב' כאמלה. מן התמלול עולה כי כאמלה אמרה באותה שיחה לתובעת, כי היא זוכרת שהתובעת היתה משובצת בסידור למשמרת ערב ביום האירוע, וכי שמה נמחק לאחר מכן ובדיעבד מסידור העבודה על ידי מי שהיתה מנהלת המשמרת אותו יום, עאליה (עמ' 2 לתמלול, צורף לתצהיר התובעת).