ב"ל 1413-02-13 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1. ענייננו של הליך זה בערעור על החלטת פקיד תביעות שלא להכיר באירוע מיום 12.4.11 כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-החוק).

תמצית העובדות 

2.התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים בדרכה חזרה לביתה מעבודתה ביום 12.4.11.

3.ביום 24.7.11 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים נוספת. תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה. התובעת הועמדה לוועדה רפואית ונקבעו לה אחוזי נכות בגין תאונה זו.

4.ביום 14.2.12, דחה פקיד תביעות את תביעת התובעת להכרה באירוע התאונתי בו הייתה מעורבת ביום 12.4.11 כתאונת עבודה מהטעם, כי האירוע לא גרם לנזק פיזיולוגי ולאי כושר לעבודה וכי הפגימה הנטענת נובעת מתהליך תחלואתי טבעי שאינו קשור בעבודה (נספח ב' לכתב הערעור).

5.לאחר חלופת מכתבים בין ב"כ התובעת לבין הנתבע, חזר הנתבע במכתב מיום 15.10.12 על עמדתו, ולפיה לאחר עיון במסמכים ובתיק אין שינוי בהחלטה מיום 14.2.12. (נספח יא'2 לכתב הערעור).

6.ביום 1.4.14 הודיעו הצדדים כי הם מוכנים למינוי מומחה רפואי לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 12.4.11 בו ארעה תאונת דרכים לטענת התובעת על דרך של "צליפת שוט".

7.לאור הסכמה זו, מינה בית הדין, בהחלטה מיום 17.2.14 מומחה, יועץ רפואי, אשר יחווה דעתו בדבר פגיעתה של התובעת.

התשתית העובדתית אשר הוצגה למומחה הייתה כדלקמן:

"א. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.4.11.

 ב. התובעת פנתה לקבל טיפול רפואי בגין פגיעתה ביום 30.6.11. "