עב"ל
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
13866-07-14
30/12/2014
|
בפני כב' הנשיאה:
ורד שפר
|
| - נגד - |
המערער:
יעקב בן עזרא
עו"ד יצחק פז
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד מוניר ח'יר
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.06.14 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי דרגת נכותו היציבה של המערער הינה 10%.
2.רקע
המערער נפגע בתאונה שאירעה ביום 21.04.04 ונגרמה לו פגיעה ביד ימין, ופגיעתו הוכרה ע"י המשיב כתאונת עבודה.
עניינו של המערער נדון בפני ועדה רפואית עוד ביום 01.03.06, וזו קבעה לו נכות יציבה בשיעור של 10%.
בחלוף מספר שנים, טען המערער כי חלה החמרה במצבו בעקבות התאונה, וביקש להיבדק מחדש, וועדה רפואית מדרג ראשון דחתה את בקשתו תוך שקבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי.
המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה בשני מועדים – ביום 18.03.14 וביום 16.06.14, דחתה את הערר תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.
מכאן הערעור שלפני.
3.במעמד הדיון שנערך בפני בית הדין, הבהיר ב"כ המערער את טיעוניו שכוונו כנגד החלטת הוועדה. לטענתו, הוועדה בענייננו לא התייחסה להחלטת וועדה בנכות כללית, שלממצאיה הופנתה, ואשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 30% בתחולה מיום 16.10.12.
לטענתו, הפער בין קביעת הוועדה בנכות כללית לבין קביעת הוועדה בענייננו, מצדיק הוא כשלעצמו החזרת עניינו של המערער לוועדה על מנת שתתייחס לממצאי הוועדה בעניין נכות כללית שניתנו חודשים ספורים קודם לכן ולקביעותיה, ולפער בין מסקנות שתי הוועדות.
בנוסף, נטען כי הוועדה טעתה בקביעתה שלא קיים CRPS, למרות שהממצאים שהונחו בפני הוועדה, לבקשתה, בגדרם EMG ומיפוי עצם, מיום 07.05.14, קובעים שלא ניתן לשלול CRPS, אלא לפי קורלציה קלינית.
4.ב"כ המשיב, לעומת זאת טען, ביקש לדחות את הערעור ולדעתו לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לטענתו, הוועדה הייתה מודעת לכך שישנם סימנים התחלתיים, אך קלים ביותר, של לחץ על עצב המדיאנוס, ולדעתה אין בכך החמרה במצב. מדובר בעניין רפואי מובהק. הוועדה אינה אמורה להתייחס לקביעה הוועדה בנכות כללית, זאת גם כאשר פרוטוקולי אותה וועדה לא הוצגו בפניה.
5.החלטת הוועדה מושא הערעור: