אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ב"ל 1312-02-12 ד' נ' המוסד לביטוח לאומי

ב"ל 1312-02-12 ד' נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 15/10/2015 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה נצרת
1312-02-12
31/12/2014
בפני השופט:
מירון שוורץ – אב"ד

- נגד -
התובעת:
ש' ד'
עו"ד ריקי דוד ואח'
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ע. עינב גולן ואח'
פסק דין
 

 

 

רקע ותמצית טענות הצדדים

 

1.התובעת הגישה תביעה לבית הדין בבקשה להצהיר כי הסכום שנזקף לחובתה אצל הנתבע בסך כולל של 40,131 ₪ (להלן: "החוב"), בטל.

בהתאם לכך, התבקשו סעדים שונים נוספים.

 

2.המדובר בסיכום חובות אשר נוצרו לתובעת בגין תשלומים ששולמו לה ביתר ע"י מחלקת הבטחת הכנסה של הנתבע, במהלך שתי תקופות: האחת: בשנים 2001-2003 (להלן: "התקופה הראשונה") והשנייה: בשנים 2009-2011 (להלן: "התקופה השנייה"). זאת, בעקבות עדכונים בדיעבד של הכנסות התובעת ממקורות שונים, בתקופות בהן קיבלה מהנתבע גמלאות הבטחה והשלמת הכנסה. חלקו העיקרי של החוב נוצר בשנת 2011, כתוצאה מעדכון הכנסה של התובעת מחֵלקה בפנסיית גרושה, בהתאם לפסק דין אשר ניתן בבית משפט לענייני משפחה בשנת 2002 (להלן: "חלק התובעת בפנסיה" ו- "פסק הדין", בהתאמה).

 

3.התובעת טענה בכתב התביעה, בעיקר כי החלטות הנתבע בגינן נוצר החוב, תוך שלילת זכאותה לגמלאות באופן גורף ורטרואקטיבי, התקבלו בחוסר סבירות, בהיעדר תשתית עובדתית ראויה, תוך עירוב של שיקולים זרים, מבלי שתינתן לה זכות הטיעון ובהליך בלתי הוגן אשר פגע בזכותה לכבוד, של מי שנזקקה לקצבת קיום. נטען בין השאר גם כי הנתבע היה מודע להכנסותיה בזמן אמת ותשלום הגמלאות לתובעת אף על פי כן, נבע מרשלנות שלו או טעות משפטית ועל כן אין לנתבע, אלא להלין על עצמו. עוד נטען להתיישנות החוב אשר נוצר בתקופה הראשונה, כי התובעת התנהלה בתום לב ובשקיפות בדיווחיה לנתבע בעוד שפקידיו פגעו בכבודה ביחסיהם אליה. צוינה בין היתר האשמת התובעת בכוונת מרמה וכן כי עד למועד הגשת התביעה טרם נמסר פירוט "דווקני" של מקור החוב, על אף דרישות חוזרות ונשנות של התובעת ונציגיה, תוך גרימה לתובעת עוגמת נפש רבה. לחילופין ביקשה התובעת בכתב התביעה, להפנותה לוועדה לביטול חובות. התובעת מסרה תיאור עובדתי מפורט בכתב התביעה ובתצהירה, בצירוף מסמכים.

 

4.הנתבע הגיש בתגובה כתב הגנה מטעמו ובו בקשה לדחות על הסף מחמת התיישנות, את עילות התביעה אשר נוגעות לחוב בסך של כ- 12,000 ₪ אשר נוצר בתקופה הראשונה- כמפורט במכתביו לתובעת מיום 11.12.2003 ומיום 4.1.2004 (להלן, כפי שהצדדים מכנים אותם: "מכתבי הדחייה"). בכפוף לטענה זו, הכחיש הנתבע את טענות התובעת בכתב התביעה לרבות את אלו הנוגעות להתנהלות פקידיו תוך שמסר פירוט עובדתי משלו, ללא צירוף מסמכים בשלב זה וטען כי יש לדחות את התביעה.

 

5.התובעת הגישה כתב תשובה ובו טענה באריכות כנגד אי צירוף מסמכים לכתב ההגנה והמצאתם לבא כחה וכנגד אי מתן מענה מפורט לכלל טענותיה, באופן שאינו הולם רשות ציבורית. התובעת ביקשה למחוק את כתב ההגנה ולחילופין לראות בנתבע כמי שמודה בטענות מסוימות. כן ביקשה כי בית הדין ישית על הנתבע הוצאות בגין אי המצאת המסמכים ויורה כי הנתבע לא יהא רשאי להתבסס על מסמכים נוספים מלבד אלו אשר צורפו לכתב התביעה. התובעת השיבה באריכות לטענת ההתיישנות של הנתבע וליתר הטענות שבכתב ההגנה. כן התבקש בית הדין לחייב את הנתבע לפצות את התובעת בגין הוצאת לשון הרע.

 

6.לאור טענות הצדדים בבקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות והבירור העובדתי הנדרש לשם כך, לרבות בשאלות האם מסרה התובעת לנתבע עותק מפסק הדין כטענתה והאם נמסרו לתובעת מכתבי הדחייה, נקבע בדיון מיום 23.10.2012 מועד לישיבת הוכחות. בהתאם להחלטה זו הגישה התובעת תצהיר עדותה הראשית (נספחיו הינם נספחי כתב התביעה). כן צוין על ידי התובעת, בתגובתה לבקשת הנתבע כי תבהיר סעיפי סעדים שבתצהירה, כי ברצונה לחקור את פקידות הנתבע המוזכרות בתצהירה, הגב' חזן והגב' חבר. בהחלטה מיום 26.12.2012 התבקשה תגובת הנתבע לכך. ביום 16.1.2013 הודיע הנתבע כי אין בכוונתו להעיד עדים מטעמו אלא אך לחקור את התובעת על תצהירה. כן ניתנה הסכמתו לזימון שתי העדות על ידי התובעת. בנסיבות אלו, התבקש בית הדין לפטור את הנתבע מלהגיש תצהירים מטעמו. באותו היום, ניתנו החלטות הנעתרות לבקשות הצדדים. יצוין כי ישיבת ההוכחות בתיק נדחתה פעמיים לבקשות מוסכמות של הצדדים. לבסוף נקבעה ישיבה ליום 22.10.2013.

 

7.ביום 17.6.2013, הגישה התובעת תגובה לבקשת הנתבע לפטור אותו מהגשת תצהירי עדות ראשית (שכאמור החלטה בה ניתנה זה מכבר), מהסיבה שהגב' חזן והגב' חבר הן עדות מטעם הנתבע ולא מטעמה. ביום 5.7.2013 הגיש הנתבע בקשה לחזור בו מבקשתו לפטור אותו מהגשת תצהירים בשל טעות שנפלה בבקשה והודיע כי כעת הוא מבקש להגיש תצהיר של עובדת שלו (הגב' מנחם). החלטה מיום 7.7.2013 דנה בשתי הבקשות. בקשת התובעת נדחתה תוך ציון כי מדובר היה בעדות שהוזמנו לבקשת התובעת וביוזמתה. באשר לבקשת הנתבע, התבקשה הבהרה לנוכח אי פירוט הנסיבות אשר הביאוהו להגישה לאחר שהודיע עוד בחודש 1/2013, כי אינו מעוניין "להעיד אף אחד".

בעקבות החלטת בית הדין כאמור, הודיע הנתבע ביום 11.7.2013 כי הוא חוזר בו מבקשתו להזמנת הגב' מנחם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ