ב"ל 12875-07-13

1.לפני ערעור לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים – אי כושר, לעניין כושר אשר קבעה ביום 17/6/12 כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

2.במסגרת הדיון המוקדם בפני כב' הרשם כ. אבו קאעוד (כתוארו אז) נרשמו טענות הצדדים בערעור.

3.עיקר טענות ב"כ המערערת הם כי:

• המערערת סטודנטית באוניברסיטה בביר זית ללימודי מתמטיקה בשנה שנייה ולה עוד שלוש שנות לימוד.

• טעתה הוועדה הרפואית לעררים כאשר דחתה את הערעור שהועמד בפניה בגין מצבה של המערערת בשמיעה ובראייה בהתאם למסמכים של פרו' איל בנין, של רויטל שטיינברג קלינאית תקשורת והן של ד"ר מונא משחוואר ממכון מיכאלסון.

• טעתה הוועדה הרפואית לעררים כאשר לא התייחסה לכך שהמערערת אינה שומעת ואינה רואה טוב ועל כן רוב העבודות מסוכנות ואינם מתאימות לה. כך גם לא תוכל לעבוד בעבודות מזכירות או פקידותיות אשר דורשות ממנה גם ראיה וגם שמיעה ואו מתן שיעורים פרטיים.

• טעתה הוועדה הרפואית לעררים אשר לא קבעה למערערת תקופת נכות זמנית לפיה אינה יכולה לעבוד בשום עבודה ואינה יכולה להשתלב בשל הליקוי בעיניים ובשמיעה והיותה לומדת לימודים במוסד אקדמי גבוה כאשר תהליך זה יכול ל הוות בעצמו שיקום מקצועי בשבילה ועונה על תנאי השיקום המקצועי ותואם ההנחיות בתדריך לרופא בנכות כללית פרקי שיקום מקצועי שניתן על ידי רופא המוסד בכל הקשור לשיקום מקצועי לבעלי נכות כמו המערערת וחרשות וראיה לפיהם יש לתת למערערת נכות זמנית עד לסיום לימודיה ואחרי זה להעריך את מצבה הבריאותי והתפקודי בשנית.

• טעתה הוועדה הרפואית לעררים כאשר לא התייחסה לעובדה כי המערערת נכון להיום הינה סטודנטית באוניברסיטה המנסה לשקם את עצמה בלימוד אקדמי, ועל כן ולכל היותר יש לראות אותה כמי שאינה כשירה לעבוד עד לסיום הלימודים שלה.

   

  4.מנגד טוען ב"כ המשיב כי:

  מדובר במערערת בעלת ליקוי ראייה ושמיעה אשר השכילה, בהתאם לדוח פקידת השיקום, להוציא תעודת בגרות מלאה וכיום לומדת לימוד תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת ביר זית. העובדה כי המערערת אינה זכאית לדמי שיקום, אין בה בכדי להשליך על החלטת הוועדה לגופה הגם כי פניה רשמית של המערערת למחלקת השיקום טרם נעשתה. ויואר, כי כיום מזה זמן רב, אין וועדות אי הכושר מעניקות אי כושר זמני "לצרכי שיקום" ועל המערער לפנות למחלקת שיקום. אצרף את דוח פקידת השיקום בתום הדיון.