ב"ל 12412-05-14 חאלד מוסטפא נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 24/3/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 0% מיום 4/6/12 ("ההחלטה").

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה לפי פסק דין מיום 13/2/14 (ב"ל 13- 12- 38522) ("פסק הדין"). על פי פסק הדין, אושרה הסכמת הצדדים בדבר החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתסביר ותנמק האם הפגיעה בחדות הראיה קשורה לפגיעה שהוכרה כתאונת עבודה, אם לאו. במידה והפגיעה בחדות הראיה קשורה לתאונה, תקבע הוועדה את נכותו של המערער בגינה.

טענות הצדדים:

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה שללה קשר סיבתי בין הפגיעה בחדות הראיה לבין התאונה ללא הסבר והנמקה. המערער הוסיף וטען כי הוועדה התייחסה באופן בררני לבדיקות הראיה, והעדיפה בדיקה מסוימת מבלי לנמק את בחירתה. עוד נטען כי המערער לא סבל בעברו מכל ליקוי בעיניים.

4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה ביססה החלטתה על בדיקת המערער, התייחסה לתלונותיו, הסבירה את ההבדל בין שתי הבדיקות וקבעה באופן חד משמעי שלא נותר כל סימן לנזק חבלתי בעיניים.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.הוועדה התכנסה ביום 24/3/14 בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחית לנויירולוגיה ומומחה לרפואת עיניים. לאחר שעיינה בפסק הדין, הקשיבה הוועדה לתלונות המערער ולטיעוני בא כוחו שהתלווה אליו. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה: חדות ראיה בעין ימין 6/7.5, בעין שמאל 6/9, ללא תיקון אופטי. הוועדה הוסיפה וציינה כי בשתי העיניים גירוי לחמיתי קל ללא הפרשה בשק הלחמית עם הפרשה מרובה על פני הריסים. פרט לכך ציינה הוועדה שהממצאים נמצאו תקינים. המערער אובחן כסובל מ"חבלה בעין שמאל". לדעת הוועדה, ממצאי בדיקת העיניים מעלים כי לא נותר כל סימן לנזק חבלתי לעיניים; חדות הראיה תקינה. הוועדה הסבירה את השוני בממצאי בדיקות חדות הראייה, בישיבתה הקודמת לעומת הבדיקה הנוכחית. הוועדה הבהירה כי מדובר בבדיקה סובייקטיבית עם ערכים שיכולים להשתנות במידה מסויימת בין בדיקות שונות. הוועדה הוסיפה כי "הגירוי הלחמתי, ההפרשה על גבי הריסים והשעורות מהם סבל מהווים כולם ביטוי לדלקת כרונית של שולי העפעפיים בשתי העיניים, ואין להם כל קשר סיבתי לחבלה נשוא הדיון הנוכחי". לאור האמור, הוועדה קבעה כי אין ירידה בחדות הראיה.

7.עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערער לפיהן הוא סובל מעין דומעת, ראיה מטושטשת, אדמומיות ונגע בעפעף שמאל. לאחר שעיינה בהוראות פסק דין, מצאה הוועדה לנכון לערוך למערער בדיקת עיניים נוספת, ומצאה כי קיימת חדות ראיה של 6/9 בעין שמאל ללא תיקון אופטי. בהתאם להוראות פסק הדין הסבירה הוועדה כי לא מדובר בירידה בחדות הראיה. הוועדה הבהירה כי הממצאים שנמצאו בבדיקה (גירוי לחמתי, הפרשה על גבי הריסים ושעורות) מהווים דלקת כרונית של שולי העפעפיים, אשר לדעת הוועדה אינה קשורה סיבתית לתאונה. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, אשר בית הדין אינו מוסמך להתערב בה. הוועדה נימקה את עמדתה ועל פני הדברים לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. בנסיבות אלה, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית לעררים.