י' נ' המוסד לביטוח לאומי

1. עניינו של הליך זה בהחלטת הנתבע (להלן: המוסד) לא להכיר באירוע תאונתי שאירע לתובע ביום 21.12.2012 כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן: החוק).

רקע

2. העובדות הצריכות לעניין כפי שהתבררו בפנינו, ואשר מרביתן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הן אלה שיפורט מטה.

3. התובע מבוטח במוסד במעמד עצמאי והוא בעליו של בית עסק לXXX (נ/1 שורות 1 – 2). בית העסק, ששמו 'XXX', ממוקם ברח' XXX, בXXX (להלן: החנות).

4. החנות פתוחה בכל ימות השבוע משעות הבוקר המוקדמות (07:30) ועד הערב (21:00) (נ/1, עמ' 1 שורה 8). בימי שישי נסגרת החנות סמוך מאד לכניסת השבת.

5. ביום שישי ה- 21.12.2012 החליק התובע בחצר ביתו, נפל ונחבל בעצם הבריח (להלן: הארוע). בעקבות הנפילה פונה התובע על ידי מגן דוד אדום לבית החולים "שערי צדק" בירושלים. על פי התובע בעקבות הארוע הוא נעדר מעבודתו עד לשלהי חודש 7/2013 (23.7.2013) (נספח 3 לכתב התביעה).

6. הצדדים מסכימים, כי ביום הארוע צפויה הייתה השבת להיכנס סביב 16:00 וכי היה יום גשום וסוער (עמ' 6, שורה 32 עד עמ' 7, שורות 1 – 2).

7. ביום 31.7.2014, בחלוף למעלה משנה וחצי ממועד הארוע, הגיש התובע למוסד תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

8. לשם בירור התביעה ערך המוסד חקירה, במסגרתה ביקר חוקר בביתו של התובע ובחנות וגבה ממנו הודעה (נ/1). במכתב פקיד התביעות מיום 19.1.2015 הודע לתובע, כי תביעתו נדחתה משני טעמים: האחד, והוא ש"..(מ)עיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו עולה, שפגיעתך הנ"ל אירעה בשעה סמוכה לכניסת השבת, מחוץ למקום העסק, ובנסיבות אלו לא שוכנעתי כי התאונה אירעה תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך (ההדגשה במקור ר.ב.ה).

השני, "על פי סעיף 296 לחוק תביעה תוגש תוך 12 חודשים מיום קרות האירוע. תביעתך הוגשה ב-31.7.14 דהיינו שנה ו8 חודשים". (כך במקור- ר.ב.ה). לשון אחרת, מחמת השיהוי בהגשת התביעה.

על החלטה זו משיג התובע בתביעה שבפנינו.

9. לשם ברור המחלוקות שניטשו בין הצדדים קוימה ישיבה להוכחות. התובע העיד לעצמו. מטעם הנתבע העיד החוקר מר איתמר הראל, אשר גבה את ההודעה מטעם התובע ואף המציא לתיק בית הדין תיעוד מצולם של החנות ושל המחסן בבית התובע. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב ומשאלה הוגשו נסללה הדרך למתן פסק הדין.