ב"ל 10762-09-12

פתח דבר

1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בליקוי בריאותיו כפגיעה בעבודה, כמשמעות המונח בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק), וזאת כתוצאה מחשיפה לחומרים שונים במסגרת עבודתו.

   הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 14.6.12, משני טעמים: האחד, כי מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתו לתנאי עבודתו; השני, כי מחלתו נובעת ממחלה טבעית. כנגד כך הוגשה תביעה זו.

2. לאחר שמיעת עדות התובע ביום 4.3.13 הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הליקוי בריאותיו, וזאת על יסוד תשתית עובדתית המוסכמת אף היא על הצדדים.

3. ואלה הן העובדות המוסכמות על הצדדים:

   • התובע יליד 1945.

   • בשנת 1966 לאחר שחרורו מצה"ל עבד התובע במשך כ- 3 חודשים במפעל איתנית (ישאסבסט), שם נחשף לאבק אסבסט שנגרס במפעל. התובע עבד במפעל זה 11 שעות ביום, 6 ימים בשבוע.

   • החל משנת 1972 ועד שנת 2008 עבד התובע בפנצ'ריה, אשר משנת 1979 הייתה בבעלותו. עיקר עבודתו בפנצ'ריה היה בתיקון צמיגי מכוניות, טרקטורים, משאיות ושופלים, כאשר בממוצע תיקן התובע 30 עד 35 תקרים ביום.

   • לצורך תיקון התקרים, היה התובע מפרק את הגלגל מהרכב, מפריד אותו מה"ג'אנט", מוציא את הפנימית, מזהה את הנקב בפנימית, משייף ומשחיז את אזור התקר בפנימית ומדביק טלאי על הנקב עם דבק מגע. רק משנת 1980 החל התובע לעבוד עם גלגלים שאין בהם פנימיות, ואז תיקון התקר כלל הפרדת הצמיג מהג'אנט, זיהוי מקור התקר, שיוף והשחזה ולבסוף הדבקת הטלאי עם דבק מגע.

     ה.הפנצ'ריה הייתה בנויה כסככה סגורה הפתוחה רק מכיוון אחד אל הכביש. התובע עבד כמחצית מזמן עבודתו עם רכבים של קירור, אשר היה צורך לבצע בהם את התיקון, כאשר הרכב מונע על מנת לא לפגוע בקירור.

     ו.גודל הפנצ'ריה היה כ- 50 מ"ר והתובע עבד ללא מסכה.