ב"ל 10380-06-12.בפני כב' השופט אסף הראל

בתובענה זו עותרת התובעת להכיר באירוע מוחי שארע לה לטענתה ביום 22.11.09, כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). הנתבע מכחיש את טענות התובעת וטוען, בין היתר, כי לא ארע לתובעת אירוע חריג תוך כדי ועקב עבודתה.

לאחר שנוהל דיון הוכחות, קבענו את התשתית העובדתית, והגענו למסקנה כי ביום 22.11.09 ארע לתובעת ארוע חריג בעבודה ועקב העבודה. לפי תשתית עובדתית זו, התובעת, ילידת 23.9.1957, החלה לעבוד כאם בית בכפר הנוער "ימין אורד" בחודש 10/06, ועבדה שם עד לפיטוריה בחודש 5/10 (להלן- כפר הנוער). במסגרת תפקידה, היה עליה להגיע בבוקר לחדרים של החניכים ולוודא שאלה קמו והלכו לתפילה. כאשר החניכים היו חוזרים מהתפילה, היה עליה להעיר את החניכים שלא הלכו לתפילה, ולא התעוררו, ולהורות להם להתחיל לנקות את חדריהם. על החניכים היה לסיים את הנקיונות עד 07.45 וללכת לבית הספר. כאשר שהו החניכים בבית הספר, התובעת, כאם בית, נדרשה לסדר את החדרים, ולארגן את מה שהחניכים לא סידרו וניקו, וזאת עד לשעה 10.30. בשעה 10.30 היה עליה, כמו יתר אמהות הבית, להגיע לחדר הכביסה, שם קיפלה את הכביסה של החניכים, ואחר כך עזרה לאמהות בית אחרות.

בוקר יום 22.11.09- שהיה יום א' לאחר שהחניכים נשארו בשבת בפנימיה- אופיין בעבודת נקיון רבה מהרגיל כך שהתובעת נדרשה לנקות לבדה את חדרי החניכים ללא עזרת מדריכיהם, דבר שקרה גם בעבר. בנוסף, באופן חד פעמי, קוצר הזמן שעמד לרשות התובעת להשלים את מטלות הנקיון בכ- 30-45 דקות, וזאת בשל פגישה בה היה עליה להיות נוכחת. קיצור זמן זה היה מיוחד ליום 22.11.09 וגרם לתובעת לעבוד בלחץ. עקב סד הזמנים הקצר שעמד לרשות התובעת, לא השלימה זו את ביצוע כל עבודות הנקיון ביום 22.11.09. אי העמידה במטלות הנקיון היה אירוע מיוחד.

בשעה 11.00, נכנסה הממונה על התובעת למחסן בו שהתה התובעת, וצעקה עליה בטענה כי יש לכלוך במבנה עליו אחראית התובעת (להלן- הממונה). עוד האשימה הממונה את התובעת כי האחרונה התעלמה מהממונה בעת שראתה אותה ביישוב בו מתגוררת הממונה. משכן של הצעקות – 10 דקות – היה ארוך מזה של מקרים קודמים בהם צעקה הממונה על התובעת. מבחינה סובייקטיבית חשה התובעת פגועה ומותקפת בצורה קשה מהצעקות באותו היום, תחושה שהיתה ייחודית ליום זה ולא מצאה ביטויה במקרים קודמים בהם צעקה הממונה על התובעת. תחושה סובייקטיבית זו של התובעת הועצמה, שכן התובעת חשה כי צעקותיה של הממונה שהופנו אליה בעניין הנקיון – נכונות, ומשום שהתובעת פחדה תמיד מהממונה (להלן יכונה האירוע בו צעקה הממונה על התובעת- האירוע החריג).

מיד בתום האירוע החריג, עוד שהתובעת נמצאת במחסן במקום העבודה, החלה היא שלא לחוש בטוב מבחינה בריאותית. לאחר האירוע החריג, ולאחר שלא חשה בטוב, פונתה התובעת באמצעות בעלה לבית חולים "כרמל", שם אושפזה עד ליום 27.11.09.

לאחר האירוע החריג נעדרה התובעת מעבודתה בכפר הנוער תקופה של חודש וחצי, בהתאם לאישורי מחלה שניתנו לה.