ב' ואח' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

מבוא

1. עניין לנו בתביעה של נפגעים כתוצאה משימוש באופניים חשמליים. התובעים מייצגים סוגים שונים של נפגעים. יש בהם כאלה שנפגעו כהולכי רגל מאופניים חשמליים (תובעים 1-3 ,5,7), יש מי שנפגע בתאונה עצמית בעת שעשה שימוש באופניים חשמליים (תובע 4), יש מי שנפגע מרכב שפגע בו תוך שהוא עושה שימוש באופניים חשמליים (תובע 6).

    

2. התביעה הופנתה כלפי קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") בטענה כי אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ובהעדר הסדרה של חובת ביטוח חובה, קמה חובה על קרנית לפיצוי אותם נפגעים.

    

3. התביעה הופנתה גם כלפי משרד התחבורה והמפקח על שוק ההון במשרד האוצר (להלן גם: "המדינה" או "הרגולטור"), ככל שייקבע שאופניים חשמליים אינם עונים להגדרה של רכב מנועי בחוק הפיצויים ועל כן קרנית אינה מחויבת בפיצוי הנפגעים. הטענה כלפי אלו היא שהתירו את ייבוא האופניים החשמליים מבלי שהסדירו את תנאי השימוש בהם לרבות חובת ביטוח והגנה מפני הסכנות שהשימוש בהם מייצר. בכך התרשלו כלפי הנפגעים.

    

4. תביעה זו הוגשה במתכונת שונה במקצת מן התביעות האחרות שהוגשו ועסקו במעמדם של האופניים החשמליים בזיקה לחוק הפיצויים, שכן כוונת בא כוח התובעים הייתה לקבוע פיצוי לאותם נפגעים, בין אם מכוח חוק הפיצויים ובין אם מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") כשהמעוולת היא המדינה.

    

5. מאחר והתביעה מעלה שאלות עקרוניות של אחריות, ראיתי לפצל את הדיון כך שתחילה נדונו שאלות האחריות והחבות ורק בהמשך, ככל שיידרש, תידון שאלת הנזק בתביעות הפרטניות.