אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בתי הדין הרבנים אינם מוסמכים לדון בהתרת נישואין של זוגות מעורבים

בתי הדין הרבנים אינם מוסמכים לדון בהתרת נישואין של זוגות מעורבים

תאריך פרסום : 11/09/2006 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
9476-96
11/09/2006
בפני השופט:
1. הנשיא א' ברק
2. מ' נאור
3. ס' ג'ובראן


- נגד -
התובע:
מאיר סרגובי עו"ד
עו"ד מאיר סרגובי
הנתבע:
1. בית הדין הרבני האזורי ירושלים
2. הדיין הרב זלמן נחמיה גולדברג
3. הרב אליהו בן דהן מנהל בתי הדין הרבניים
4. שר הפנים
5. מנהל אגף מרשם אוכלוסין משרד הפנים

עו"ד שמעון יעקבי
עו"ד אודית קורינאלדי-סירקיס
פסק-דין

הנשיא א' ברק:

           ראובן הוא יהודי. לאה אינה יהודיה. הם נישאו זה לזה. הם מבקשים להתגרש. הם פונים בהסכמה לבית הדין הרבני על מנת להתיר את נישואיהם. האם מוסמך בית הדין הרבני להיזקק לבקשתם - זו השאלה הניצבת לפנינו.         

רקע

1.        במשך השנים החלה מתפתחת בבתי הדין הרבניים תופעה חדשה. על פיה, פונים בני זוג מעורבים, שאחד מהם יהודי והשני אינו יהודי, בבקשה משותפת לבית הדין הרבני האזורי. מטרת פנייתם היא להתיר את קשר הנישואין ביניהם ולקבוע את מצבם האישי, וזאת בדרך של הכרזה של בית הדין כי הנישואין אינם תופסים (ראו, תיק 4214/תש"מ, פד"ר יב 125). פרקטיקה זו קיבלה תאוצה עם העלייה הגדולה מרוסיה וממדינות חבר העמים (ראו, מ' שאוה "בעקבות העליה מרוסיה וממדינות חבר העמים - כלום מוסמך בית-הדין הרבני לדון בהסכמת הצדדים בעניני התרת נישואין של בני-זוג שאחד מהם יהודי והשני לא יהודי (או 'ספק יהודי')?" השיפוט בדיני משפחה - לקט מאמרים בצירוף הערות ועדכונים 429 (2003)). מנתונים שאסף פרופ' שאוה עולה כי רק "מיוני 1996 ועד לאוגוסט 1998 הוגשו מאות בקשות בהסכמה לבתי הדין הרבניים בארץ להתרת נישואין בין בני זוג שאחד יהודי והשני לא יהודי - רובם עולים מרוסיה וממדינות חבר העמים - ובתי הדין הרבניים נעתרו לבקשות, הצהירו על בטלות הנישואין ואישרו הסכמים בין בני הזוג להתרת הנישואין" (שם, עמ' 451; ראו גם הודעת המשיב 3 (מנהל בתי הדין הרבניים) מיום 11.12.2005)). אכן, "בית הדין הרבני נוהג להיעתר להסכמת הצדדים לאשר הסכמים שערכו ולהצהיר על בטלות נישואיהם, באשר על פי הדין העברי אין כל תוקף לנישואין בין יהודי לבין מי שאינו יהודי והם בטלים מעיקרם" (שאוה, שם, בעמ' 430). לעיתים הורה בית הדין הרבני גם על שינוי הרישום של הצדדים במנהל האוכלוסין מ"נשוי" ל"גרוש" (ראו, למשל, החלטות בית הדין הרבני האזור ירושלים מיום 19.12.1995 ומיום 18.6.1996).

העתירה והדיון בה

2.        לפנינו עתירה ציבורית, שהוגשה (בדצמבר 1996) בידי עורך-דין המתמחה בדיני אישות, בעניין הסמכות של בתי הדין הרבניים להתיר נישואין בין זוגות מעורבים. נטען בעתירה כי סמכותו של בית הדין הרבני לדון בענייניהם של זוגות מעורבים קמה רק מכוח הפנייה של נשיא בית המשפט העליון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (נישואין מיוחדים), תשכ"ט-1969 (להלן - חוק התרת נישואין). סמכותו הישירה של בית הדין הרבני מותנית בכך שכל המתדיינים שייכים לעדה היהודית. לטענת העותר, סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 (להלן - חוק שיפוט בתי דין רבניים), הקובע כי בענייני מעמד אישי של יהודים אשר בהם אין לבית הדין הרבני שיפוט ייחודי, יהיה לבית הדין הרבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסמכתם לכך, מקנה סמכות לבית הדין הרבני רק כשכל בעלי הדין הם יהודים. בעתירה נטען כי בתי הדין הרבניים אינם מאמצים פירוש זה של סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. נמסר בעתירה על קיומו של נוהג של בתי דין רבניים להתיר נישואין של בני זוג שאינם משתייכים לאותה עדה דתית מוכרת, הפונים בהסכמה לבית הדין. העתירה הופנתה נגד בית הדין הרבני האזורי בירושלים ונגד אחד מדייניו (משיבים 1 ו-2), אשר פסקו התרת נישואיהם של זוגות מעורבים, בהם רק אחד מבני הזוג הוא יהודי. כן הופנתה העתירה כנגד משיב 3, מנהל בתי הדין הרבניים, בדרישה כי ינחה את בתי הדין שלא לדון בהתרת נישואיהם של זוגות מעורבים. משיבים 4 ו-5 - שר הפנים ומשרד הפנים - נדרשו בעתירה לפרסם הנחיות לפקידי הרשום בלשכות רשום האוכלוסין, האוסרים לרשום פסקי דין או החלטות מאת בתי דין רבניים המתירים נישואיהם של זוגות מעורבים.

3.        תגובה ראשונית לעתירה התקבלה (ביום 16.3.1998) מטעם משיבים 5-3 (להלן - המשיבים). בתגובה נמסר כי שאלת סמכותו של בית הדין הרבני לדון, בהסכמת הצדדים, בגירושין בין בני זוג כשרק אחד מהם הינו יהודי, מעוררת שאלות משפטיות נכבדות ואינה נקיה מספקות. צוין כי עמדת בית הדין הרבני בסוגיה, כפי שבוטאה בפסק הדין בתיק 4214/תש"מ, פד"ר יב 125, הינה כי לבית הדין יש סמכות לדון במקרה כגון דא, שכן הוא קובע את מעמדו האישי של הצד היהודי, וזאת בהסכמת הצדדים מכח הוראות סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. נמסר כי בתי הדין אכן נוהגים לדון, בהסכמת הצדדים, בהתרת נישואים של בני זוג, גם כשאחד מהם אינו יהודי. יש בכך משום הקלה רבה לציבור הפונים המבקש להתיר נישואיו במהירות ותוך חסכון בהוצאות משפטיות. המשיבים סברו כי העתירה אינה מחייבת הכרעה בשאלת הסמכות, משום שהסעדים שהתבקשו בה אינם מצדיקים התערבותו של בית המשפט.

4.        המשיבים הפנו בתגובתם לפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו בתיק 4214/תש"מ, פד"ר יב 125, מפי הרב ש' דיכובסקי. סמכות השיפוט לדון בעניינם של זוגות מעורבים נומקה בפסק הדין, בזו הלשון:

"ניתן לפרש את הצירוף של שני הסעיפים דלעיל בדרך זו: החיוב בפניה לנשיא בית המשפט העליון לשם התרת נישואין של זוגות מעורבים, חל רק במקום שאין הסכמה בין הצדדים ביחס לערכאת הדיון. במקרה כזה... אז מן הראוי שנשיא בית המשפט העליון יכריע בין הצדדים. אולם אם שני הצדדים הסכימו שבית הדין הרבני ידון בענינם, אזי מוקנית סמכות יחודית לבית הדין הרבני מכוח סעיף 9 האמור לעיל, אשר מקנה סמכות יחודית לבית הדין הרבני במקום שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך".

הרב דיכובסקי הוסיף והציע נימוק חלופי לסמכותו של בית הדין, לפיו סעיף 9 מקנה סמכות לדון בעניינו של בן הזוג היהודי, דבר שעשוי להביא ממילא גם לפירוק הנישואין המעורבים. וכך הוא כותב:

"גם אם לא נקבל את פירושו של פרופ' מ' שאוה - מתוך הסתמכות על הרישא של סעיף 9 שבה נאמר: 'בעניני המעמד האישי של יהודים' - ונאמר כי סעיף 9 מקנה לבית הדין הרבני סמכות לדון בהסכמתם של שני הצדדים רק בענינו של בן הזוג היהודי, עדיין פתוחה בפנינו דרך לדון בענינם של הצדדים, מבלי להזדקק לפניה לנשיא בית המשפט העליון, וזאת על ידי פניית בן הזוג היהודי לבית הדין הרבני בהסכמת הצד הנוגע בדבר לדון בענין מעמדו האישי של הצד היהודי וזאת כמפורט בסעיף 53(2) לדבר המלך במועצתו ובסעיף 9 הנ"ל לחוק שיפוט בתי דין רבניים. פסיקת בית הדין הרבני בענין מעמדו האישי של בן הזוג היהודי וקביעת מעמדו כ'רווק', יכול שתביא ממילא גם לפירוק הנישואין המעורבים, כי לא יתכן מצב שבו אחד הצדדים נחשב, משפטית, לרווק, והאחר לנשוי".

5.        דיון ראשון בעתירה התקיים ביום 19.3.1998 (השופטים א' ברק, ד' דורנר וד' ביניש). עובר לדיון הציג העותר חוזר מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני (בפועל), עו"ד רוט, מיום 30.5.1996. בחוזר פורטו מצבים בהם הסכמה אינה מועילה להקניית סמכות לבית הדין, ובכלל זה "כשאחד מבני הזוג אינו יהודי, אין לבית הדין סמכות לדון בשום תביעה, או להצהיר על ביטול הנשואין, אף כששני הצדדים מצהירים בכתב, שהם מקבלים סמכותו של בית הדין". על רקע העמדה שביטא עו"ד רוט בחוזר התבקש משיב 4 (שר הפנים) לגבש עמדתו לגוף הסוגיה.

6.        בעקבות זאת הודיעו המשיבים (ביום 5.8.1998) כי לאחר שיקול נוסף, הם מבקשים כי הדיון בעתירה ידחה בתשעה חודשים, במהלכם יפעלו לתיקון החקיקה, באמצעות תיקונו של חוק התרת נישואין. מטרת הדחייה הייתה בחינת המצב המשפטי ועשיית כל הצעדים הדרושים להעמיד את עניין הסמכות על מכונו. המשיבים ציינו כי ביום 11.6.1996 הוצא תיקון לחוזר (מיום 30.5.1996), שנסמך על פסק דינו של הרב דיכובסקי בתיק 4214/תש"מ. בחוזר המעודכן נכתב על-ידי עו"ד אשר רוט כי "מאחר והדעה כאמור, אינה חד משמעית ולא קיים פסק דין מפורש בענין זה של בית המשפט  העליון ובהתחשב במצוקתם של זוגות אלו, אני בדעה, שבית הדין יכול לדון ולבטל נשואין של זוג מעורב". המשיבים התחייבו, במסגרת בקשתם לדחיית הדיון, כי תצא הנחייה מאת הנהלת בתי הדין הרבניים לבתי הדין שלא לדון בתיקים מסוג התיקים נשוא העתירה. הנחייה כאמור הוצאה ביום 13.8.1998. בתי הדין הונחו "להמנע מלפתוח תיקי ביטול נישואין או התרתם, במקרים שאחד מבני הזוג אינו יהודי". בתום דיון שני בעתירה (ביום 13.8.1998; השופטים א' ברק, ד' ביניש וח' אריאל) נענה בית המשפט לבקשת המשיבים לדחות את המשך הדיון בתשעה חודשים.

7.        דיון שלישי בעתירה התקיים בחלוף כתשעה חודשים (ביום 27.5.1999; השופטים א' ברק, ט' שטרסברג-כהן וד' ביניש). לקראת הדיון ביקשו המשיבים לדחות את מועד הדיון, כדי לאפשר להם לגבש עמדתם, על רקע הצעות חקיקה הנדונות בעניין זה, המצויות בשלבים אחרונים של הכנת הצעת חוק. בית המשפט נענה לבקשה והמשך הדיון נדחה בשלושה חודשים נוספים.

8.        מהלכי החקיקה - עליהם עדכנו המשיבים את בית המשפט מעת לעת - התארכו מעבר למצופה ונמשכו שנים ארוכות. לבקשת המשיבים, בית המשפט הוסיף ודחה את הדיון בעתירה מפעם לפעם, כדי לאפשר למדינה לגבש עמדתה לאחר השלמת הליכי החקיקה. בשנת 2003 פורסמה הצעת חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים) (תיקון מס' 2) (סמכות בינלאומית וקביעת ערכאת השיפוט), התשס"ג-2003. ההצעה כללה שלושה עניינים עיקריים: האחד, העברת הסמכות לדון בבקשות להתרת נישואין במקרים מיוחדים מנשיא בית המשפט העליון אל בית המשפט לענייני משפחה. השני, קביעת כללי סמכות שיפוט מבחינה בינלאומית, שיחולו באופן אחיד על כלל הערכאות המוסמכות להתיר נישואין בישראל. השלישי, קביעה מפורשת כי בתי הדין הדתיים יהיו מוסמכים לדון בענייני התרת נישואין של בני זוג, אשר אחד מהם הוא בן הדת של בית הדין הדתי ובן הזוג האחר הוא חסר דת, אם שני בני הזוג הביעו את הסמכתם לשיפוטו של בית הדין הדתי. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת.

9.        מהלכי החקיקה לתיקון חוק התרת נישואין נסתיימו ביולי 2005. ביום 27.7.2005 נחקק חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית) (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005. החוק נכנס לתוקפו ביום 10.11.2005. החוק הכניס תיקונים משמעותיים בהליכים להתרת נישואין של זוגות מעורבים ולעניין סמכות השיפוט מבחינה בינלאומית. החוק הסדיר את העברת הסמכות לדון בבקשות להתרת נישואין במקרים מיוחדים מנשיא בית המשפט העליון אל בית המשפט לענייני משפחה. כן קבע החוק כללי סמכות שיפוט מבחינה בינלאומית. במסגרת התיקון תוקן גם חוק שיפוט בתי דין רבניים בכך שהורחבה, בתנאים מסוימים, הסמכות הבינלאומית של בתי הדין הרבניים לדון בתביעה לגירושין בין בני זוג יהודים שנישאו על פי דין תורה. ואולם בנוסח החוק שהתגבש בסופו של דבר ואושר בקריאה שניה ושלישית, הושמטו כל ההוראות הנוגעות לסוגיה המתעוררת בעתירה. אין בחוק החדש כל התייחסות לשאלת סמכותם של בתי דין דתיים להידרש לנישואין מעורבים. סופו של הליך החקיקה הממושך הותיר, איפוא, את המצב המשפטי הקיים. על רקע זה, מסרו המשיבים כי הליך החקיקה לא ייתר את העתירה. 

10.      בעקבות סיום הליכי החקיקה קיימנו דיון מסכם בעתירה (ביום 14.12.2005; השופטים א' ברק, מ' נאור וס' ג'ובראן). עמדתם של בתי הדין הרבניים הובאה בפני בית המשפט על ידי היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, בנפרד מן העמדה שהוצגה על ידי פרקליטות המדינה. בדיון הוסכם על הצדדים כי בית המשפט ידון בעניין כאילו הוצא צו על תנאי. לאחר הדיון השלימו הצדדים טיעוניהם. הגיעה, איפוא, עת ההכרעה.    

עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני

11.      עמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני היא כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. אשר לעילות הסף, היועץ המשפטי לשיפוט הרבני טוען כי המדובר בעתירה תיאורטית, המעלה, על פניה, את שאלת זכות העמידה של העותר בבג"ץ. אין פגיעה אישית בעותר. אין מקום לדון בעתירה כעתירה ציבורית. טענת סף נוספת שהועלתה הינה כי מן הדין להעביר את הדיון בשאלה לבית דין מיוחד, בהתאם לסימן 55 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922-1947 (להלן - דבר המלך במועצה).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ