בש"פ 898/16פלוני נ' מדינת ישראל

1.       לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת מ' ברק נבו) מיום 28.1.2016 שבמסגרתה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת בית משפט זה (כבוד השופט ע' פוגלמן) מיום 20.12.2015, שלפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום

2.       נגד העורר ו-10 נוספים (חלקם בכתב אישום נפרד, ביניהם אחיו של העורר) הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של ייצור נשק בצוותא חדא לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; ועבירה של יידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר כלי תחבורה בצוותא חדא לפי סעיף 332א(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק. על פי האישום הראשון, ביום 9.10.2015 העורר, יחד עם הנאשמים הנוספים (להלן יחד: החבורה) קשרו קשר להשליך בקבוקי תבערה, לשרוף צמיגים וליידות אבנים לעבר מכוניות נוסעות בכביש 6, במטרה לגרום לפגיעה בכלי רכב ובנוסעיהם. זאת, מתוך רצון של החבורה לפגוע ביהודים ולעורר אינתיפאדה במגזר הערבי. לשם כך ייצרה החבורה מספר בקבוקי תבערה. בלילה שבין יום 9.10.2015 ליום 10.10.2015 הגיעה החבורה לגשר הולכי רגל בין מחלף ניצני עוז למחלף באקה אל גרביה. עוברי אורח שהבחינו בחבורה ועמדו על כוונותיה הורו לה להתרחק מהמקום. משכך, הותירה החבורה במקום את הצמיגים שאותם ביקשה להצית, אך עם זאת יידתה אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כלי רכב שנסעו בכביש 6 אותה שעה – דבר שאילץ את כלי הרכב לסטות בפתאומיות מנתיבם ויצר שובל אש שחסם את אפשרות הנסיעה בחלק מן הנתיבים. על פי האישום השני, בלילה שבין יום 10.10.2015 ליום 11.10.2015 הגיעה החבורה למקום במטרה להשליך אבנים ובקבוקי תבערה שאותם ייצרה באותו היום לעבר כלי הרכב הנוסעים בכביש. באותה עת נסעו בכביש אוטובוס ובו מספר רב של אזרחים וג'יפ ובו הורים ושלושת ילדיהם. משהבחינה החבורה בכלי הרכב הציתה את בקבוקי התבערה ויידתה אותם לעברם, כמו גם אבנים. עקב מעשיהם, נהגים שנסעו בכביש אותה שעה אולצו לסטות בפתאומיות מנתיבם, ושובל אש חסם את אפשרות הנסיעה בחלק מהנתיבים. בנוסף, רכבו של אחד הנוסעים נפגע כתוצאה מיידוי האבנים ונגרם נזק לכלי רכב.

הליכי המעצר

3.       בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עם תום ההליכים נגדו, לצד בקשה למעצרם של בני החבורה הנוספים, ביניהם נמנה גם אחיו של העורר. ביום 23.11.2015 הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר, ותסקיר משלים הוגש ביום 2.12.2015. מהתסקיר עולה כי מדובר במעצרו הראשון של העורר, שהפגין מצוקה רגשית ברמה גבוהה. בתסקיר עמד שירות המבחן על שתי חלופות מעצר: הראשונה, בבית הוריו של העורר ובפיקוחם; והשנייה, בבית הסבים של העורר בפיקוחם של ההורים, הסב ודודיו של העורר. עוד צוין בתסקיר כי המפקחים המוצעים, בני משפחתו של העורר, מעורבים בחייו וכי מדובר באנשים אחראים, שמבינים את משמעות הפיקוח. בסופו של יום, בתסקיר המשלים בא שירות המבחן בהמלצה למעצר העורר בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו שביישוב זמר, וזאת כדי להפריד בין שני האחים המעורבים, משהומלץ לשחרר את אחיו לבית הסבים. לשם השלמת התמונה, יצוין כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נדחתה בקשת האח להשתחרר לחלופה והוא נעצר עד לתום ההליכים נגדו (מ"ת 43148-11-15).

4.       ביום 9.12.2015 נערך דיון לפני בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' ברק נבו). בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי בעניינו של העורר קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך בא-כוח העורר סבר כי קיימת חולשה מסוימת בתשתית הראייתית שמצדיקה בחינה של חלופת מעצר, וכך במיוחד לנוכח גילו הצעיר של העורר. בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות שהונח בפניו וסקר פסיקה של בית משפט זה במקרים דומים. ומשעשה כן, עמד בית המשפט על החומרה הרבה הנשקפת מכך שהמעשים המתוארים לעיל בוצעו בצוותא חדא; מכך שמדובר בשני אישומים הנוגעים לשני אירועים עוקבים; ומכך שהעורר מואשם גם בהכנת בקבוקי התבערה. מנגד, ציין בית המשפט המחוזי כי יש ליתן את המשקל המירבי להיותו של העורר קטין, צעיר כבן 15. לבסוף הורה בית המשפט "ולא בלב קל" על שחרורו של העורר למעצר בית בבית סבו בפיקוח אלקטרוני, ככל שאפשרות זו תימצא מתאימה על ידי היחידה לפיקוח אלקטרוני. משהתקבל ביום 17.12.2015 אישור לפיקוח המוצע על ידי יחידת הפיקוח האלקטרוני, קבע אמנם בית המשפט המחוזי כי העורר יועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני. לבקשת המשיבה עיכב בית המשפט המחוזי את החלטתו עד ליום 18.12.2015 לצורך הגשת ערר לבית משפט זה.

5.        ביום 20.12.2015 קיבל בית משפט זה (כבוד השופט ע' פוגלמן ב-בש"פ 8740/15) את ערר המשיבה והורה על הותרת העורר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט זה נימק את החלטתו בכך שמדובר ברף הגבוה של עבירות יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על רקע אידיאולוגי, שתוכננו מראש באופן מוקפד ונחוש, משחזרה החבורה על מעשיה גם ביום שלמחרת. בית המשפט זה סבר כי מקרה זה לא נמנה עם אותם מקרים שבהם נכון וראוי להורות על שחרור ממעצר עד תום ההליכים, וכי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. יודגש, כי לא נעלמה מעיניו של בית המשפט המצוקה הרגשית שבה נתון העורר – ובשולי דבריו קבע כי הוא סמוך ובטוח שגורמי שב"ס יעשו את הדרוש בעניין זה. אשר לגילו הצעיר, הניח בית משפט זה כי כל הגורמים המעורבים בניהול ההליך יעשו כמיטב יכולתם לקדמו בזריזות.

הבקשה לעיון חוזר והערר