אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בש"פ 7562/15 מחמד עיאש ואח' נ' מדינת ישראל

בש"פ 7562/15 מחמד עיאש ואח' נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 24/11/2015 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
7562-15
24/11/2015
בפני השופטת:
א' חיות

- נגד -
העוררים:
1. מחמד עיאש
2. אמיר אבו רמוז
3. מחמד אבו רמוז
4. עיאש עלאא

עו"ד דניאלה קדרי
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד הילה גורני
החלטה

 

 

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן) מיום 4.11.2015 בה התקבלה בקשת המדינה להורות על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם.

 

  1. נגד העוררים, תושבי קבע בישראל המתגוררים בכפר עקב שבמזרח ירושלים, הוגש ביום 26.10.2015 כתב אישום המייחס להם עבירת שוד, פציעה בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק בלא רשות על פי-דין, חבלה במזיד ברכב ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען בכתב האישום בחודשים שקדמו לאירועים שיתוארו להלן נפגש ג'מיל חליפה, תושב הכפר אל-ג'יב (להלן: ג'מיל), העובד בבנק ההשקעות "אלסתת'מאר" בביר נבאללה (להלן: הבנק), עם רמי חליפה (להלן: רמי) וסיפר לו כי כל שלושה חודשים מועבר מהבנק כסף במזומן לכספת הבנק המרכזית באלבירה והציע לו לשדוד את הכסף. ביום 15.9.2015 עבד ג'מיל בבנק והודיע לרמי כי באותו יום תתבצע העברת הכסף ברכבו של מנהל הבנק (להלן: המתלונן) והשניים סיכמו כי אדם מטעמו של רמי יערוך תצפית מול הבנק על-מנת לוודא שהכסף יוכנס לרכבו של המתלונן. לאחר מכן פנה רמי לעורר 1, קרוב משפחתו (להלן: מחמד), נפגש עמו במחסום קלנדיה וסיפר לו על תוכניתו לשדוד את רכבו של המתלונן ובמעמד זה הסכים מחמד להשתתף בשוד. רמי ומחמד נסעו לכפר עקב שם התקשר מחמד לעורר 3, מחמד אבו רמוז (להלן: אבו רמוז), והציע לו להשתתף בשוד. אבו רמוז הסכים לכך ואף הביא לצורך ביצוע השוד, כך נטען, את טנדר הניסן השחור שלו (להלן:הטנדר) ממנו פירקו מחמד ואבו רמוז את לוחיות הרישוי במטרה למנוע את זיהויו. בהמשך, פנה מחמד לאחיו, העורר 4 (להלן: עלאא'), וביקש ממנו להגיע כמה שיותר מהר לביר נבאללה עם כלי נשק. עלאא פנה מצידו לאדם אחר אשר העביר לו תיק ובתוכו נשק מסוג M16 עם תחמושת וכן אקדח בקוטר 9 מ"מ (להלן: כלי הנשק). אבו רמוז פנה אף הוא לאחיו, העורר 2 (להלן: אמיר) והציע לו להצטרף לשוד, וזה נענה להצעה והגיע למקום ברכבו מסוג בורה (להלן:הבורה).

 

  1. בתמצית יצוין כי בהמשך נסעו העוררים ורמי בטנדר ובבורה לביר נבאללה והביאו מביתו של רמי מסכות לפנים וכפפות. הטנדר התמקם מול הבנק ושניים מהעוררים תצפתו על רכבו של המתלונן. בשעה 13:30 יצאו מהבנק עובדים ובהם ג'מיל והעמיסו על רכבו של המתלונן 2,500,000 ש"ח ו-200,000 דולר. ג'מיל והמתלונן נסעו ברכבו של המתלונן לכיוון רמאללה והעוררים ורמי עקבו אחריהם. סמוך לשעה 13:45 עקף רכבו של אמיר את רכב המתלונן, חסם את מסלול נסיעתו וכל הרכבים נעצרו. רמי, מחמד ואמיר יצאו מהרכב בו נסעו כשהם רעולי פנים ואוחזים בכלי הנשק. אמיר ניגש לחלונו של המתלונן והצמיד את רובה ה-M16 לראשו. רמי שהחזיק בגרזן החל להכות ברכב והיכה את המתלונן בראשו באמצעות הגרזן. באותו שלב פתח המתלונן את דלתות הרכב. מחמד ואמיר ירו מספר יריות באוויר ואחד מהם אף ירה בגלגלי הרכב. סמוך לאחר הירי שיקר ג'מיל למתלונן ואמר לו כי ירו בו ובהמשך לקחו העוררים את הכסף, נסעו לכפר עקב, חילקו את השלל והחליטו להעביר חלק מן הכסף לאדם נוסף - דיאא עיאש.

 

 

           באישום השני שבכתב האישום, מוסיפה המדינה וטענת כי בין התאריכים 28.9.2015 – 22.10.2015 נחקרו העוררים במשטרת ישראל וכי בתקופה זו, בהזדמנויות שונות, תיאמו העוררים גרסאות וקשרו קשר למסור גרסאות סותרות על מנת לשבש הליכי משפט.

 

           בימים שלאחר האירוע עצרה המשטרה הפלסטינית את העוררים יחד עם ג'מיל ורמי וחקרה את כולם. ג'מיל ורמי הודו באשמה, השיבו את הכסף שנשדד ומרצים את עונשם ברשות הפלסטינית ואילו העוררים הוסגרו למשטרת ישראל ביום 28.9.2015 ועומדים לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים.  

 

  1. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט קמא קיבל את הבקשה וקבע כי ישנן בנמצא ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים במיוחס להם וכי המחלוקת נסובה בעיקרה על קבילות ההודעות שגבתה המשטרה הפלסטינית מן העוררים - שם הודו במעשים המיוחסים להם - וכן על קבילות הראיות שנתפסו על ידה. בית המשפט דחה את טענת העוררים לפיה בית משפט ישראלי אינו רשאי לעשות שימוש בראיות שנתפסו ברשות הפלסטינית וקבע כי בשלב זה ולצורך הליך המעצר ניתן להסתמך על ראיות אלה כראיות קבילות. עוד קבע בית המשפט כי בהתאם להלכה הפסוקה, ההליך העיקרי הוא המקום לדון בטענת העוררים בדבר חוקיות מעצרם על ידי הרשות הפלסטינית ובדבר חוקיות החיפוש שביצעה המשטרה שם, והוסיף ודחה את טענתם כי האלימות שנקטה לכאורה כלפיהם המשטרה הפלסטינית פוגמת בקבילות הודאותיהם לצורך הליך המעצר. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי מכל מקום טענה זו לא נתמכה בראיה כלשהי ומנגד הוצגו ראיות לכאורה לפיהן העוררים בדו את הדברים על-מנת לחזור בהם מהודאתם. בית המשפט הוסיף וציין בהקשר זה כי הגרסאות המפורטות שמסרו העוררים במשטרה הפלסטינית תואמות לכאורה את גרסאותיהם של רמי וג'מיל כמו גם את גרסת המתלונן ואת הראיות שנתפסו, וכי המקום המתאים לדון בסוגיית משקלן של הודאות המשיבים כמו גם הודעתם של ג'מיל ורמי במשטרת ישראל במסגרתה הכחישו את מערבותם של העוררים בפרשה, הינו במסגרת ההליך העיקרי בו צפויים השניים להעיד.

 

  1. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי אף שהראיה המרכזית נגד העוררים היא הודאתם במשטרה הפלסטינית, ישנן ראיות לכאוריות נוספות הקושרות אותם למעשים המיוחסים להם והמבססות תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך מעצרם עד תום ההליכים. בהקשר זה ציין בית המשפט את העובדה כי נתפסו ברשותם חלק מהכספים שנשדדו כשהם ארוזים עדיין בנייר עם לוגו הבנק וכן נתפסו ברשותם כלי הנשק וכלי הרכב אשר באמצעותם לכאורה בוצע השוד. בית המשפט הוסיף והפנה לכך שאיכון מכשירי הטלפון של העוררים מלמד לכאורה כי תנועתם במהלך אותו היום הייתה במסלול השוד וכן כי הם הוקלטו במהלך החקירה במשטרת ישראל ובשיחותיהם קשרו עצמם, לכאורה, לשוד ופעלו לשיבוש מהלכי משפט. עוד קבע בית המשפט כי טענות האליבי של העוררים לא נתמכו בראיה כלשהי ורובן אף נסתרו, לכאורה, ודחה את טענתם כי אמא של שניים מהם ורעייתו של אחד מהם אינן יכולות להעיד נגדם בציינו כי סעיפים 5(1) ו-(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) מורים כי הסייגים לעדות בת זוג והורה לא חלים לגבי אישום ב"חבלת גוף או אלימות או איום" או בנוגע לשיבוש מהלכי משפט. בית המשפט הוסיף וקבע כי מתקיימת בענייננו עילת מעצר של מסוכנות סטטוטורית והוסיף כי בעניינם של כל העוררים עולה חשש ממשי להשפעה על עדים ותיאום גרסאות המקים כשלעצמו עילת מעצר. בענייננו, כך נקבע, אף קיים חשש מובנה להימלטות העוררים מן הדין נוכח מגוריהם בכפר עקב אליו מורשים להיכנס כוחות צה"ל בלבד. בית המשפט אף דחה את הבקשה לשלוח את העוררים לקבלת תסקיר מעצר בציינו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותם באמצעות חלופת מעצר והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.

 

           מכאן הערר שבפניי.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ