בש"פ 7060/16 ואח' צבי רוזנבלט נ' מדינת ישראל ואח'

1. בפניי השגה על החלטת מזכירות בית המשפט שלא לקבל לרישום הליך ערעורי על החלטה בבקשה שהגיש המבקש ל"עיון מחדש בפסק דין לחילוט נכס וביטולו", ולצידה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על חלק ההחלטה בו נדחתה בקשתו של המבקש לפסלות שופט.

           ברקע הדברים הליך פלילי אשר התנהל בעניינו של המבקש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בסיומו הורשע בדין. במסגרת ההליך הפלילי עתרה המשיבה 1 לחילוט נכס מקרקעין, והדיון בסוגיית החילוט הועבר להליך אזרחי. ביום 27.11.2011 ניתן פסק דין בו הורה בית המשפט המחוזי על חילוט הנכס, תוך דחיית טענותיה של מי שטענה לזכות בו. בבית משפט זה נדחו ערעורים שהוגשו הן על פסק הדין בהליך הפלילי והן על פסק הדין בסוגיית החילוט, ועתירות לדיון נוסף נדחו אף הן (דנ"פ 1541/13).

           לאחר שפסקי הדין הפכו חלוטים כמתואר, הגיש המבקש בבית המשפט המחוזי בקשה אשר כותרתה כאמור "עיון מחדש בפסק דין לחילוט נכס וביטולו". בקשה זו הוגשה במסגרת ההליך שהתנהל בשעתו בעניינו של המבקש, ובגדרה טען המבקש כי בידיו ראיות חדשות המצדיקות את ביטול פסק הדין בעניין החילוט.

           בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 16.8.2016. מתוכן ההחלטה עולה כי בית המשפט המחוזי סבר כי במהות הדברים מדובר בבקשה למשפט חוזר (אזרחי), וקבע כי דינה להדחות על הסף. בית המשפט המחוזי דחה בהקשר זה את הטענות אותן ביקש המבקש לבסס על הראיות החדשות הנטענות, וכן דחה בגדר אותה החלטה בקשה לפסלות שופט שהוגשה בידי המבקש בד בבד עם בקשתו לעיון חוזר.

2. המבקש אינו משלים עם החלטה זו ומעוניין להשיג עליה. ביום 7.9.2016 פנה המבקש למזכירות בית המשפט לשם הגשת הליך ערעורי - ערעור המופנה כלפי כל חלקי ההחלטה (דחיית הבקשה לעיון חוזר ודחיית בקשתו לפסלות שופט). מזכירות בית המשפט סירבה לקבל את ההליך לרישום.

           על החלטת המזכירות משיג המבקש בפניי. מתוכן ההשגה ובקשת הארכה עולה כי טעם הדחיה היה עמדת המזכירות לפיה לא ניתן להגיש ערעור על החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בפסק דין; וכן עמדתה כי על החלטה בבקשת פסלות יש להשיג בהליך ערעורי עצמאי.

           בתגובה אותה הגישו המשיבות טוענות הן כי המבקש מנסה למעשה "ליצור הליך חדש" לאחר שההחלטות בעניינו הפכו חלוטות, וכשם שלא היה מקום לדון בהליך שהגיש בבית המשפט המחוזי אין באפשרותו להגיש ערעור על ההחלטה בבית משפט זה. לעניין ההחלטה בבקשת הפסלות מדגישות המשיבות כי ההליך בבית המשפט המחוזי הגיע לקיצו, כך שלו ניתן היה להגיש ערעור על ההחלטה העיקרית היה מקום לכרוך בערעור גם את ההשגה בעניין הפסלות.

3. אין בפניי עמדה כתובה של מזכירות בית המשפט כך שלא נהיר לי האם נמסר למבקש כי אין בידו להשיג כלל על ההחלטה או שמא נמסר לו כי אין בידו להגיש הליך של ערעור בזכות. גם בעמדת המשיבות קיימת אי בהירות דומה. המשיבות ציינו בתגובתן כי "אין הליך של ערעור" על ההחלטה דנן, ולא הבהירו האם כוונתן היא שאין בידי המבקש זכות ערעור או שמא כוונתן היא כי לא קיים בדין כל הליך ערעורי מתאים (עמדה העולה לכאורה מתגובתן לבקשה להארכת מועד, בה נטען כי היות וההליך לא היה צריך להתקבל לרישום בבית המשפט המחוזי "לא ניתן להשיג עליו").

           כך או כך, לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי (ובכלל זאת בתשובת המבקש לתגובת המשיבות) הגעתי לכלל מסקנה כי לא נתונה למבקש זכות ערעור, אך כי רשאי הוא להגיש הליך של בקשת רשות ערעור.