בש"פ 6588/14 מ' נ' מדינת ישראל

1.        לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתפ"ח 12249-04-12 (השופט מ' פינקלשטיין, סג"נ), מיום 14.9.2014 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לפרוס את יתרת תשלום הפיצויים שהושתו עליו בגזר הדין.

ההליכים הקודמים

2.        המבקש הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן (בשלישית) בעבירות של סיוע להריגה, לפי סעיף 298 וסעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סיוע להחזקת נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לנשיאת נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא וסעיף 31 לחוק העונשין; וסיוע להיזק לבעל חיים, לפי סעיף 451 וסעיף 31 לחוק העונשין.

           הצדדים הגיעו להסדר עונשי ובמסגרת גזר דינו של המבקש, מיום 7.8.2014,  הושתו עליו 38 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ושני עונשי מאסר על תנאי. כמו כן, חוייב המבקש לפצות את משפחת המנוח בסך של 50,000 ₪, כך שסכום של  25,000 ₪ ישולם מהפקדון שהפקיד המבקש במסגרת הליכי מעצרו (מ"ת 12284-04-12), ויתרת הפיצוי בסך 25,000 ₪ (להלן: יתרת הפיצויים) תשולם בששה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 2.11.2014, ובאחד לכל חודש שאחריו.

           ביום 2.9.2014, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לפריסה מחדש של יתרת הפיצויים ל-25 תשלומים שווים, מטעמים כלכליים. בית המשפט קבע ביום 3.9.2014, כי על המבקש להפנות את בקשתו למרכז לגביית קנסות.

           ביום 7.9.2014, פנה המבקש בשנית לבית משפט קמא וציין, כי המרכז לגביית קנסות, אליו הופנה, הבהיר כי "קנסות ופיצויים מועברים לטיפולו של המרכז לגביית קנסות רק במידה ולא משולמים במועד". בית המשפט המחוזי קבע, ביום 14.9.2014, כי אין שינוי בהחלטתו. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, הכולל גם בקשה לעיכוב ביצוע תשלום יתרת הפיצויים.

הבקשה ותגובת המשיבה

3.        במסגרת "נימוקי הערעור" פירט המבקש גם את הנימוקים לבקשתו לעיכוב הביצוע, ולפיהם יש ליתן את הדעת להיותו של המבקש קטין כבן 16 בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, ולעובדה כי מוצאו ממשפחה דלת אמצעים. נטען, לעניין זה, כי אביו, המפרנס היחידי, פוטר לאחרונה מעבודתו ומתפרנס מעבודות מזדמנות, והוריו מצויים בעיצומו של הליך גירושין.

           בפתח תגובת המשיבה הבהירה באת כוחה, כי נפגעת העבירה, אשת המנוח, התנגדה לבקשת עיכוב הביצוע כמו גם לפריסה מחודשת של יתרת הפיצויים, כמבוקש בערעור. בהמשך, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה שלפניי בטענה שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. לעניין זה, הובהר כי עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע סעד כספי, ודחייתה לא תגרום למבקש נזק בלתי הפיך. באשר לסיכויי הערעור, סברה המשיבה, כי מאחר שכל סכום הפיצויים הושת על המבקש בהסכמתו, והערעור סב רק על אופן פריסת התשלומים של יתרת הפיצויים, הרי ששאלת סיכויי הערעור אינה רלוונטית. לגופו של הערעור, טענה המשיבה כי פריסת התשלומים, כפי שנקבעה בגזר דינו של בית משפט קמא, מקלה משמעותית את נטל התשלומים על המבקש, וכי פריסה של יתרת הפיצויים ל- 25 תשלומים, כבקשתו, פוגעת בזכויות נפגעי העבירה הזקוקים לכספי הפיצוי בהקדם. מעבר לכך, נטען, כי אם יסבור בית המשפט כי יש מקום לבחון פריסה מחודשת של התשלום, בניגוד לעמדת המשיבה, הרי שהסמכות לעניין זה מסורה למנהל המרכז לקנסות.

דיון והכרעה