בש"פ 5847/16 מדינת ישראל נ' פלוני

1.        בפני ערר לפי סעיף 23 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק ההגנה על הציבור) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.7.2016 (תפ"ח 28116-11-12, סגן הנשיא מ' דרורי). בית המשפט המחוזי הטיל על המשיב צו פיקוח לפי סעיף 12 לחוק, אך כלל בו מגבלה אחת בלבד – הרחקה מנפגע העבירה ואיסור יצירת קשר עמו.

רקע והליכים קודמים

2.        המשיב הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של ניסיון למעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1997, בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) ובצירוף סעיף 25 לחוק זה. כתב האישום נסב על ניסיונו של המשיב להחדיר את איבר מינו לישבנו של קטין כבן 6 המתגורר בשכנות למשיב במזרח ירושלים. ביום 25.3.2015 נגזר דינו של המשיב בבית המשפט המחוזי והוטל עליו, בין היתר, עונש של 20 חודשי מאסר בפועל ופיצוי למתלונן בסך 20,000 שקלים. הערעור על חומרת העונש שהוגש לבית משפט זה התקבל כך שעונש המאסר בפועל של המשיב הועמד על תשעה חודשי מאסר, תוך הכפלת גובה הפיצוי שנגזר עליו, בין השאר בהתחשב בגילו המבוגר של המשיב (שהיה באותה העת כבן 80) ובמצבו הבריאותי והנפשי – ובכלל זה הדימנציה שבה הוא לוקה (ע"פ 3176/15, חבריי השופטים ע' פוגלמן, א' שהם ו-מ' מזוז).

3.         לקראת שחרורו הצפוי של המשיב ממאסר, הוכנה הערכת מסוכנות עדכנית בעניינו, כנדרש לפי סעיף 6 לחוק ההגנה על הציבור. הערכת המסוכנות קבעה כי מסוכנותו של המשיב היא נמוכה עד בינונית. מעריך המסוכנות לא התרשם מקיומה של סטייה מינית אצל המשיב, וסבר כי העבירה בוצעה ככל הנראה על רקע משבר מתמשך שבו היה נתון נוכח מחלתה של אשתו ופטירתה. בהתאם לכך, יחידת הפיקוח על עברייני מין בשירות בתי הסוהר (להלן: יחידת הפיקוח) המליצה להטיל על המשיב מגבלות ותנאי פיקוח למשך 18 חודשים, כמפורט להלן: חובת שיתוף פעולה עם קצין פיקוח; חובת התייצבות וקיום מפגשים עם קצין פיקוח במועדים ובתדירות שיקבע קצין הפיקוח מעת לעת, כולל חובה להגיע לקראת תום תקופת הפיקוח לביצוע הערכת מסוכנות מחודשת; איסור יצירת קשר עם קורבן העבירה והרחקה ממנו לכדי 300 מטרים לפחות; איסור התחברות ושהייה ביחידות עם קטינים, בכפוף לכך שהמשיב יוכל לשהות במחיצתם של קטינים בני משפחה בנוכחות צמודה של בגיר נוסף המודע לעבירה ולמגבלות; וכן איסור לעבוד בין בתמורה ובין בהתנדבות בעבודה הכרוכה בקשר וקרבה לקטינים. בנוסף, ביקשה יחידת הפיקוח ליתן לקצין הפיקוח סמכויות שונות לפי החוק, בין היתר סמכות לדרוש מהמשיב להתייצב בפני המפקח; לדרוש מידע מבני משפחתו ואחרים; להיכנס למקום מגוריו בנוכחותו, וליתן אישור בעניין העסקתו.

4.        בהתאם להמלצתה של יחידת הפיקוח, הגישה המדינה בקשה להוצאת צו פיקוח ומעקב בעניינו של המשיב לפי סעיף 12 לחוק ההגנה על הציבור למשך 18 חודשים אשר יכלול את המגבלות והתנאים אשר פורטו לעיל, כמו גם את הסמכויות המבוקשות לקצין הפיקוח. המשיב התנגד לבקשה, ולחלופין, הסכים למגבלה אחת בלבד שעניינה איסור יצירת קשר עם נפגע העבירה והרחקה ממנו.

5.        ביום 20.7.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה באופן חלקי, ולמעשה אימץ את עמדתו החלופית של המשיב. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר במקרה נדיר של אדם בן 81 אשר ביצע עבירה חד פעמית בקטין לפני ארבע שנים, ומאז שהה במעצר בית במשך שלוש שנים. במהלך תקופה זו, כך קבע בית המשפט המחוזי, המשיב נפגש עם נכדיו (שבעים במספר) ללא כל פגיעה בהם. בית המשפט המחוזי ציין כי בהערכת המסוכנות נקבע כי המשיב אינו סובל מסטייה מינית וכי הוא ביצע את המעשה על רקע משבר נפשי ממנו סבל באותה העת. כן צוינו מצבו הבריאותי והנפשי של המשיב, הלוקה כאמור בדמנציה. בית המשפט המחוזי קבע כי בגילו המופלג של המשיב ובמצבו הנפשי הנוכחי כניסת מפקח לחייו תגרום נזק. נוכח כל האמור, בית המשפט המחוזי הורה על מתן צו פיקוח שיכלול מגבלה אחת בלבד שעניינה איסור יצירת קשר עם נפגע העבירה והרחקה ממנו ל-300 מטרים. עוד נקבע כי המשיב לא יהיה חייב להתייצב לפגישות עם קצין הפיקוח באופן סדיר, וכי קצין הפיקוח לא יהיה רשאי להיכנס לבית המשיב. חלף זאת, נקבע כי קצין הפיקוח יהיה בקשר קבוע עם שניים מבניו של המשיב, ורק אם פגישה של קצין הפיקוח עם מי מהם לא תביא תועלת, יהיה רשאי קצין הפיקוח להיפגש עם המשיב ישירות.

הערר

6.        הערר שבפני מכוון נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. ראשית, המדינה טוענת כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין חובה על המשיב להתייצב לפגישות עם קצין הפיקוח וכי הקשר עמו יתבצע באמצעות מי מבניו מנוגדת להוראות החוק ומסכלת את האפשרות לקיים פיקוח אפקטיבי. לשיטתה, לפי החוק ההחלטה האם להטיל על עבריין מין מגבלות במסגרת צו פיקוח לאחר שריצה את עונשו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. אולם, אם בית המשפט החליט להוציא צו כאמור, הרי שהתנאים הקבועים בסעיף 13(א) לחוק הם תנאים מנדטוריים, ולבית המשפט לא נתונה הסמכות שלא לקבוע אותם בצו. תנאים אלה הם: "(1) חובת התייצבות והודעה לפי סעיף 20(א) ו-(ב); (2) חובת קיום מפגשים עם קצין פיקוח, במועדים ובתדירות שיקבע קצין הפיקוח מעת לעת; (3) חובת שיתוף פעולה עם קצין פיקוח, ובכלל זה חובת התייצבות לביצוע הערכת מסוכנות על פי דרישתו; (4) חובת קיום תנאים הקבועים בצו הפיקוח".