בש"פ 5112-15 טחאן נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן), במ"ת 47711-03-15, מיום 14.7.2015, בגדרה הוחלט להורות על מעצרו של העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום שהוגש נגד העורר

2. נגד העורר וחמישה נאשמים נוספים (להלן ביחד: הנאשמים), ביניהם שלושה מאֶחָיו של העורר, ונגד שלושים חברות בבעלותם של הנאשמים (להלן: החברות) הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום מתוקן, המשתרע על פני 51 עמודים. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמים ולחברות שורה ארוכה של עבירות מע"מ, מס הכנסה, הלבנת הון, ומתן שוחד, ובין היתר, מדובר בעבירות אלה: הכנה וניהול של פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ); ניכוי תשומות מס ללא מסמך כדין בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(5) בצירוף סעיף 117(ב2)(2)-(3) לחוק מע"מ; גרימה לאחר להתחמק או להשתמט מתשלום מע"מ, לפי סעיף 117(ב1) לחוק מע"מ; עזרה לאחר להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה); עזרה לאחר להתחמק מתשלום מס במרמה, עורמה או תחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); עשיית פעולה ברכוש בידיעה שהוא אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון; ומתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על-פי כתב האישום המתוקן, החל מפברואר 2011 ועד לפברואר 2015, במועדים שאינם ידועים במדוייק למאשימה, קשרו הנאשמים קשר לביצוע העבירות כמפורט לעיל, במטרה להפיק רווח כספי. לצורך קידום הקשר, הקימו הנאשמים עשרות "חברות קש", על שמן הם הוציאו מסמכים רבים הנחזים להיות חשבוניות מס תקינות, בעוד שמדובר בחשבוניות "פיקטיביות", מהן הנאשמים יוכלו לנכות מס תשומות. כתוצאה מן הקשר, כך נטען, הונו הנאשמים את רשויות המס בהיקף כספי של כ-600,000,000 ₪, והלבינו הון בסך כולל של לפחות 140,476,580 ₪.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הגישה המשיבה בקשה להאריך את מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה טענה המשיבה, כי באמתחתה ראיות לכאורה "מוצקות" להוכחת האישומים המיוחסים לעורר וליתר הנאשמים, ובכלל זאת, הודאתם של חלק מהנאשמים; מסמכים וחומרים רבים שנתפסו ברשות הנאשמים; והאזנות סתר "החושפות את הפעילות המתוארת". על רקע עברו הפלילי של עורר, הכולל עבירות של חבלה חמורה, והחזקת סכין שלא כדין, ובשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לו, טענה המשיבה כי נשקפת מן העורר מסוכנות רבה. ביתר שאת אמורים הדברים, כך לטענת המשיבה, בשל כך ש"פעילותם הפלילית של [הנאשמים] התבצעה במסגרת קשירת קשר לביצועה של תכנית עבריינית רחבת היקף ורבת משתתפים שנעברה לאורך מספר שנים, בסכומי כסף גבוהים מאוד ובתחכום רב". עוד ציינה המשיבה בבקשתה, כי קיים חשש ממשי מפני שיבוש הליכי משפט, העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות, באם ישוחררו העורר, או יתר הנאשמים ממעצר.

ההליכים בפני בית משפט קמא

4. בדיון בהארכת מעצרו, אישר העורר כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. לצד זאת, ובשים לב להמלצת שירות המבחן בעניינו, טען העורר כי יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר. לשיטתו של העורר, שירות המבחן המליץ כאמור, לאחר ש"בחן את כל השיקולים הרלוונטיים, את הסיכונים והאיזונים". המשיבה, מנגד, סברה כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לטענת המשיבה, העורר היה "איש אמונו" של הנאשם 1, שהוא, על-פי כתב האישום, "הרוח החיה של הקבוצה". לכך יש להוסיף, כך טענה המשיבה, את הסיכון הנשקף מפני העורר, אשר "בידיו הכלים לבצע עבירות נוספות".