בש"פ 4181-15 פתאירגי נ' מדינת ישראל

           ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 17.5.2015 במ"ת 43990-03-15, שניתנה על-ידי כב' השופטת ד' שריזלי, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע

1. בכתב האישום מיום 22.3.2015 שהוגש נגד העורר, יוחסה לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) יחד עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

           על-פי עובדות כתב האישום, העורר החזיק בדירה בה שהה ב"שכונת הארגזים" בתל-אביב, סם מסוג הרואין במשקל כולל של 122.06 גרם המחולק לכ-140 שקיות שהכילו את מנות הסם, וכן סם מסוג קוקאין במשקל 15.017 גרם, המחולק לכ-90 שקיות שהכילו את מנות הסם.

2. במקביל להגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. בדיון שנערך בבקשה ביום 12.4.2015 טען בא-כוחו של העורר לאי קיומן של ראיות לכאורה, אך בית המשפט (כב' השופט צ' קאפח) דחה את טענותיו וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את המשיב למיוחס לו. בית המשפט ביסס קביעתו על יסוד צירוף הנתונים הבאים: העורר שהה בדירה אשר בחצרה נתפסו הסמים; הגישה לחצר הפנימית בה נתפסו הסמים אפשרית רק מתוך הדירה עצמה; בדירה נמצאו מסמכים אישיים של העורר לרבות מסמכים עדכניים; על אף שלא נמצא מפתח לדירה ברשותו העורר, הוא יכול היה להיכנס ולצאת מהדירה כרצונו; מהמקום בו מצויה המיטה עליה שכב העורר, ניתן היה להתבונן אל הנקודה בחצר בה נמצאו הסמים; העורר עצמו שמר על זכות השתיקה בחקירתו ולא סיפק הסבר כלשהו לחשדות נגדו.

           לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה, הורה בית משפט קמא על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, על מנת לבחון היתכנות חלופת מעצר. צוין כי בחינה זו נדרשת בייחוד נוכח העובדה שהעורר, יליד 1992, צעיר ועברו נקי.

3. לאחר שהוגש תסקיר מעצר אשר לא המליץ על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת בבית חבריו, התקיים דיון נוסף בעניינו ביום 7.5.2015. בית המשפט (כב' השופט צ' קאפח) קיבל את טענת המדינה לפיה קשה לתת אמון בעורר, אך הדגיש פעם נוספת כי המשיב צעיר שעברו נקי. משכך, נעתר בית המשפט לבקשת בא-כוחו של העורר, והורה על הגשת תסקיר משלים אשר יבחן חלופת מעצר נוספת, בבית הורי העורר ובפיקוחם.

4. התסקיר המשלים בחן את החלופה הנוספת, אך גם הפעם לא הומלץ על שחרור העורר לחלופה המוצעת. בהחלטה מיום 17.5.2015 (כב' השופטת ד' שריזלי) צוין כי בתסקיר ניתנו נימוקים מפורטים להמלצה לפיה לא ישוחרר העורר לבית הוריו, ובראשם העדר השפעה הורית של ההורים על המשיב. בית המשפט קבע כי לא נמצאה אפשרות או הצדקה להורות על שחרור העורר למעצר בית נוכח הקביעה הברורה של שירות המבחן לפיה שני ההורים יתקשו להשפיע על העורר באופן שיפחית את הסיכון במצבו. צוין, כי הקושי טמון בעורר עצמו, אשר לא מפנים את הבעייתיות שבמצבו ואת הבחירות הגרועות שהוא עושה.

           כלפי החלטה זו מופנה הערר שבפניי.