בש"פ 4036/15 זאב ישראלי נ' מדינת ישראל

           לפניי ערר על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר) שקיבל את בקשת המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו והורה כי העורר לא ישוחרר לחלופת מעצר בקהילה טיפולית.

1. העורר הואשם יחד עם אחיו הצעיר (להלן: אשר) בעבירה של שוד בחבורה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 4.4.2015, סמוך לשעה 23:15, שעה שהמתלונן הלך לתומו ברחוב שפירא בעיר לוד, הלכו בעקבותיו העורר ואשר. בסמוך לתחנת אוטובוס קפצו עליו מאחור והחלו להכותו, במטרה לשדוד אותו. המתלונן ניסה לברוח מהם והחל לרוץ לעבר צומת הרחובות שפירא והציונות (להלן: הצומת). כאשר המתלונן חצה את הכביש ועמד במרכז הצומת השיגו אותו העורר ואשר, המשיכו להכותו בכל חלקי גופו, חנקו אותו, הפילו אותו ארצה ובעטו בו בעודו שרוע על הכביש. אשר והעורר הוציאו בכוח את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן מכיס מכנסיו ונטלו אותו עמם. בנוסף למכשיר הטלפון האמור נטלו אשר והעורר שקית ניילון שבה אחז המתלונן ובתוכה משקפי שמש, רמקולים ומטענים שהיו שייכים למתלונן.

הליך המעצר

2. ביום 9.4.2015, בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר ונגד אשר, הגישה המשיבה בקשה לעצור את שניהם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. ביום 27.4.2015 קבע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום. בהחלטה נוספת מאותו יום הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. להשלמת התמונה יוער כי גם בעניינו של אשר קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגדו והורה – לאחר קבלת תסקיר – על מעצרו עד תום ההליכים.

3. מתסקיר שירות המבחן מיום 10.5.2015 (להלן: התסקיר) עולה כי העורר, בן 32, התגורר טרם מעצרו בבית הוריו ולא עבד; וכי בחודש ספטמבר 2014 שוחרר ממאסר ומאז ניהל אורח חיים התמכרותי וחסר יציבות. נמסר כי העורר נשר מלימודיו לאחר 8 שנות לימוד ועבד לאורך חייו בעבודות מזדמנות וקצרות טווח; כי בנערותו החל להשתמש בסם חשיש, שימוש שהעמיק לצריכת סמים מגוונים וקשים מגיל 16; וכי הוא השתתף בשני ניסיונות גמילה במסגרות טיפוליות שמהן נשר לאחר תקופות קצרות. אשר לעבר הפלילי של העורר צוין כי לחובתו הרשעות, בין היתר, בעבירות אלימות ורכוש, כולל מעורבות בשלושה מעשי שוד; כי נשא במספר עונשי מאסר; וכי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי של 8 חודשים. התרשמותו של שירות המבחן הייתה כי בעניינו של העורר מתקיים "מעגל חזרתי לכותלי בתי סוהר" וכי הוא מנהל אורח חיים שולי מתמשך. שירות המבחן ציין כי העורר סיפר כי תקופה קצרה לאחר שהשתחרר ממאסר שב להשתמש בחומרים ממכרים שימוש אינטנסיבי; וכי בתקופה שלפני מעצרו השתמש בסמים ובאלכוהול, ובסמוך למעצרו – גם בקוקאין. אשר לאפיקים טיפוליים צוין כי העורר דיווח כי התקשה לשתף פעולה עם גורמי טיפול, זאת למעט אשפוזים פסיכיאטריים בשנים האחרונות. נוכח כל אלה העריך שירות המבחן כי קיים סיכון ברמה גבוהה להישנות התנהלות שולית ואלימה מצד העורר. לבסוף עמד השירות על כך שהעורר לא ביטא רצון להשתתף בפרויקט לגמילה מסמים "תלם" בבית המעצר וביקש להשתלב בטיפול במסגרת קהילה טיפולית לנפגעי סמים ואלכוהול. הערכת שירות המבחן הייתה כי בשלב זה העורר אינו בשל להשתלב בגמילה אינטנסיבית. משכך, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה על שחרור העורר לחלופה.

4. ביום 12.5.2015 התקיים דיון נוסף בעניינו של העורר לאחר קבלת התסקיר. בהחלטה מאותו יום קבע בית המשפט כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לשחרור העורר לחלופת מעצר לצורך השתלבות בהליך טיפולי ולפיכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

טענות הצדדים

5. מכאן הערר שלפניי, המופנה הן לקביעה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית התומכת בכתב האישום נגד העורר, הן להחלטה שלא לשחררו לחלופת מעצר. אשר לקיומן של ראיות לכאורה טוען העורר כי בהליך זיהויו על ידי המתלונן נפלו פגמים; כי הימצאותו לצד אשר בסמוך לשכונת מגוריו אחרי האירוע אינה מלמדת על מעורבותו בשוד הנטען; וכי בידי העורר ואשר – שנתפסו זמן קצר לאחר האירוע – לא נמצאו החפצים שנטען כי נטלו מהמתלונן. משכך סבור העורר כי לא קיימת תשתית ראייתית מספיקה להוכחת האישומים נגדו או כי למצער קיים כרסום משמעותי בחומר הראיות. אשר לשחרורו לחלופת מעצר טוען העורר כי נסיבות חייו הייחודיות ומצבו הנוכחי מצדיקים לסטות מהמלצת שירות המבחן בעניינו ולשחררו לחלופה של קהילה טיפולית.

6. בדיון לפניי סמכה המשיבה את ידיה על החלטות בית המשפט המחוזי, מטעמיו. אשר לתשתית הראייתית, המשיבה טענה כי המתלונן – בכמה הזדמנויות – זיהה את העורר ועמד על הקשר המשפחתי שלו לאשר, על בסיס היכרות מוקדמת עמו. אשר לחלופת המעצר המשיבה הדגישה כי התסקיר מביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים בעניינו של העורר, לרבות עברו הפלילי המכביד; וכי בנסיבות אלו בדין קיבל בית המשפט את המלצת שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר.