בש"פ 3374/15 מדינת ישראל נ' פלוני

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.5.2015, במ"ת 39489-07-14, שניתנה על-ידי כב' השופט כ' מוסק, בגדרה נדחתה בקשת העוררת להחזיר את המשיב למעצר עד תום ההליכים.

כתב האישום שהוגש נגד המשיב והליכים קודמים

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום, במסגרת הסדר טיעון, המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובזיקה לסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 15.7.2014 בשעה 19:45 לערך, פגש המשיב, שהוא יליד 12.6.1958, את ש', קטינה ילידת 2.3.2003 (להלן: הקטינה), בסמוך ל"פארק הכלבים" בקרבת כיכר אבני חן, ביישוב מבשרת ציון. המשיב הציע לקטינה לבוא עמו לפארק ולטייל יחד עם שני כלבים שהיו בחזקתו. כאשר הגיעו, המשיב והקטינה לפארק, התיישב המשיב על ספסל, חיבק את הקטינה ואמר לה כי היא כמו הבת שלו, ו"שהיא יפה, חמודה וכיף לגעת בה כי היא נעימה". בהמשך, הציע המשיב לקטינה ללכת יחדיו לכיוון ביתה, וכאשר הגיעו השניים לחלק אחר בפארק, התיישב המשיב על ספסל, פיסק את רגליו, משך אליו את הקטינה בניגוד לרצונה, והצמיד אותה אליו, כך שבטנה התחתונה וירכה נצמדו לגופו. באותה הזדמנות, נשק המשיב לקטינה מספר פעמים בלחייה, טפח על ישבנה, וניסה לנשק אותה בצווארה ובפיה, אך הקטינה הצליחה להרחיק את ראשה לצד, כך שהמשיב "לא יצליח בכך". לאחר זמן קצר, אמרה הקטינה למשיב כי מאוחר ועליה לחזור לביתה, אך המשיב חזר ואמר לה "רק עוד נשיקה אחת", וניסה לנשק אותה שוב ללא הסכמתה. לבסוף, הצליחה הקטינה לחמוק מהמשיב ורצה לביתה "כשהיא בוכייה ומפוחדת". נטען בכתב האישום, כי במעשיו המתוארים לעיל עשה המשיב "מעשה לשם גירויו וסיפוקו המיני, בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, וללא הסכמתה החופשית".

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. במסגרת דיון בבקשת העוררת, הופנה המשיב אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מעצר בעניינו. ביום 7.8.2014, ולאחר עיון בתסקיר המעצר, הוחלט (כב' השופטת נ' בן אור) לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שעיקרה מעצר בית מלא בבית הוריו בירושלים, בפיקוח אשתו, הוריו, בנו ובתו. כמו כן, נקבע כי המשיב יפקיד סכום של 3,000 ₪ "להבטחת עמידתו בתנאי השחרור", כאשר הוא וכל אחד מהערבים יחתמו על ערבות בסך 10,000 ₪. ביום 28.9.2014, שונתה כתובת מעצר הבית לעיר מודיעין, כאשר כל יתר תנאי השחרור בערובה נותרו על כנם.

4. ביום 28.10.2014, הודה המשיב בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, והורשע בהתאם להודאתו. באותה ישיבה הופנה המשיב אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו, וכן התבקשה הערכת מסוכנותו המינית. באותה הזדמנות ניתנה למשיב האפשרות לצאת לתפילות בבית כנסת במודיעין מידי שישי בין השעות 18:00-16:30 ומידי שבת בין השעות 10:00-07:30, וזאת בליווי צמוד של בנו.

5. בתסקיר מיום 27.1.2015, נאמר, בין היתר, כי המשיב לוקח אחריות על התנהגותו "אולם מתקשה להסביר את מניעיו". המשיב ביטא רצון לקבל טיפול "לבדיקת מניעיו והתנהלותו", והוצע לו להשתלב בקבוצה טיפולית פסיכו-חינוכית המיועדת לאנשים שהופנו לשירות המבחן, בגין ביצוע עבירות מין. המשיב הביע נכונות להשתלב בקבוצה טיפולית זו, ולפיכך הומלץ לדחות את מועד הטיעונים לעונש במספר חודשים לצורך שילובו בקבוצה הטיפולית. עוד הומלץ לאפשר לו לצאת לעבודה "בתנאי שתשמר ההרחקה ממקום מגוריה של המתלוננת (מבשרת ציון – א.ש.) וכן יאסר עליו לעבוד עם קטינים או חסרי ישע". מאחר שהמשיב פוטר מעבודתו, הומלץ לאפשר לו לצאת מביתו, בין השעות 16:00-08:00, לצורך חיפוש עבודה.

6. בישיבה שהתקיימה ביום 28.1.2015, התנגדה העוררת לדחיית מועד הטיעונים לעונש, אך בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' רנר) החליט לדחות את מועד הטיעונים לעונש ליום 15.6.2015, "וזאת על מנת לאפשר [למשיב] להשתתף בהליך הטיפולי עליו המליץ שירות המבחן כמו גם המרכז להערכת מסוכנות". שירות המבחן התבקש להכין תסקיר עד ליום 8.6.2015. אשר לנושא העבודה, אושר למשיב לצאת מביתו, בימים א'-ה' בין השעות 13:00-08:00 "לצורך חיפוש עבודה בלבד". עוד הובהר, כי בעת יציאתו מהבית יהיה המשיב מלווה על ידי אחד המפקחים, כאשר הערבויות שניתנו "ישמשו גם להבטחת קיום תנאי החלטה זו". ועוד נקבע, כי במסגרת חיפושי העבודה, המשיב לא יורשה להגיע למבשרת ציון, שם מתגוררת הקטינה.

7. ביום 11.5.2015, הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לעיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ולחילוט הפקדה וערבויות. נטען בבקשה כי המשיב הפר את תנאי השחרור בכך שיצא פעמים רבות מביתו ללא ליווי אחד המפקחים, כאשר במספר הזדמנויות הוא יצר קשר עם י', קטינה ילידת 2006, בכך שהציע ללוותה מבית הספר לביתה, הלך עמה לגן השעשועים, נדנד אותה בנדנדה שלא בהסכמתה, עקב אחריה בדרכה לפארק וליווה אותה בדרכה לבית הספר, בשעות הבוקר המוקדמות. עוד נטען, כי המשיב הגיע ליישוב מבשרת ציון למרות האיסור להכנס למקום שבו בוצעה העבירה בקטינה, כמתואר בכתב האישום. העוררת טענה, כי מדובר "בהפרות בוטות וחמורות אשר מלמדות על מסוכנותו הרבה [של המשיב] לקטינות", וכי אין ניתן ליתן, בו ובמפקחיו, כל אמון.

           לפיכך, התבקש בית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ולחלט את הערבויות שניתנו על-ידי המשיב עצמו ועל ידי יתר המפקחים.