בש"פ 1661/16, MARYGRACE ANOG נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערר בהתאם לסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ב' שגיא) מיום 25.2.2016 במ"ת 40029-02-16, במסגרתה הוחלט על מעצרה של העוררת עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה.

כתב האישום

2. נגד העוררת – אזרחית הרפובליקה הפיליפינית (להלן: הפיליפינים), אשר אשרת השהייה הזמנית שלה בישראל פגה ביום 26.6.2012 – הוגש ביום 18.2.2016 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כתב האישום מייחס לה עבירות של שהייה בלתי חוקית, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

3. על פי עובדות כתב האישום, במועד כלשהו עובר ליום 4.3.2015, העוררת קשרה קשר עם אחרים שזהותם אינה ידועה, לייבא לישראל מהפיליפיניםסם מסוכן מסוג שאינו ידוע (להלן: הסם). במסגרת הקשר, ביקשה העוררת מאחותה (להלן: רובילין) ומחברתה (להלן: ג'ניפר; רובילין וג'ניפר ייקראו להלן:השתיים) לקבל עבורה חבילות דואר שיישלחו מהפיליפינים לישראל, תוך שהציגה בפניהן מצג שווא לפיו החבילות מכילות מסמכים וכי היא אינה יכולה לאסוף אותן בעצמה משום שאין לה אשרת שהייה תקפה בישראל. השתיים הסכימו לבקשתה של העוררת. בהמשך לכך, בכשלושים מקרים בין חודש מרץ 2015 לבין חודש ינואר 2016, נשלחו בהוראתה של העוררת חבילות דואר בהן מהפיליפינים לישראל, הנושאות את שמה של העוררת, אך ממוענות אל כתובותיהן של השתיים. על פי המתואר, רובילין קיבלה עבור הנאשמת 19 חבילות כאמור, ואילו ג'ניפר קיבלה 11 מהן.

           ביום 18.1.2016, התקבלה במכס חבילה אשר נשלחה לכתובתה של ג'ניפר, ובבדיקה נתגלה בה סם מסוג מתאמפטאמין, שמשקלו כ-116 גרם (להלן: החבילה האחרונה(. החבילה הזו הועברה לידי משטרת ישראל, אשר הוציאה ממנה את החלק הארי של הסם. לאחר מכן, נארזה החבילה האחרונה מחדש, והועברה באמצעות שוטר שנחזה להיות שליח אל ג'ניפר, אשר קיבלה את החבילה לידיה ואישרה את קבלתה.

ההליכים עד כה

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרה של העוררת עד תום ההליכים המתנהלים נגדה. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתה של העוררת במעשים המיוחסים לה, הכוללות: (א) הודעות של רובילין וג'ניפר, בהן אישרו כי קיבלו את החבילות עבור המשיבה; (ב) ממצאי חדירה למכשיר הטלפון הנייד של ג'ניפר, בו נמצאה התכתבות בינה לבין העוררת שבה הורתה לה האחרונה לא לפתוח את החבילות, וכן התכתבויות בהן תואם אופן העברת החבילות אל העוררת; (ג) תרגיל חקירה שנערך בין העוררת לבין ג'ניפר, בו הורתה העוררת לג'ניפר לומר בחקירה כי אינה יודעת דבר על הסמים; (ד) ממצאי חדירה לטלפון הנייד של העוררת; (ה) הודעה של העוררת מיום 8.2.2016, בה מסרה כי היא ידעה שהחבילות מכילות סם כבר מחודש נובמבר 2015 – גרסה אותה שינתה העוררת לאחר מכן וציינה כי "הרגישה" שמדובר בסמים אך לא ידעה.

           בנוסף, המשיבה טענה כי מתקיימות בעוררת שתי עילות מעצר: האחת, עילת מעצר של מסוכנות, על פי החזקה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3), מאחר שמדובר בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, שאינן נוגעות לשימוש עצמי; והשנייה, עילת מעצר של שיבוש והתחמקות מהליכי משפט, נוכח היותה של העוררת שוהה בלתי חוקית בשטח ישראל ונוכח ניסיונה של העוררת להסתתר מפני שוטרים שהגיעו לערוך חיפוש בביתה.