בש"פ 1069/16 מדינת ישראל נ' דרג'ה הגוס

 ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' ליפשיץ) מיום 7.2.2016 במ"ת 41904-01-16 בה דחה את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

עובדות כתב האישום ובקשת המעצר

1. נגד המשיב הוגש ביום 21.1.2016 כתב אישום המייחס לו שוד בנסיבות מחמירות והחזקת סכין. בכתב האישום נטען כי ביום 10.1.2016, סמוך לשעה 6:00 בבוקר הגיע המשיב לתחנת דלק בדרך בן יהודה בחיפה כשפניו מכוסות בחלקן, ניגש אל דלת חנות הנוחות בתחנה (להלן: החנות) וניסה להיכנס דרכה אל החנות. משלא הצליח ניגש המשיב לחלון ושאל את המוכר והמוכרת שהיו בחנות (להלן: המוכר ו- המוכרת) מתי היא תיפתח ולאחר שנענה כי החנות תיפתח בעוד מספר דקות, התרחק מהמקום והמתין ליד המכון לשטיפת מכוניות הצמוד לתחנת הדלק. בסמוך לשעה 6:30 חזר המשיב לחנות הפעם כשפניו מכוסות באופן המגלה את עיניו בלבד, לראשו חבש את הכובע המחובר לחולצתו (קפוצ'ון), לידיו עטה כפפות וכשהוא מאיים על המוכרת בסכין מטבח גדולה, דרש ממנה כסף וסיגריות מסוג "ווינסטון לייט" והאיץ בה לבצע את שדרש אחרת יהרוג אותה. המוכרת, שהייתה באותה שעה לבדה במקום, מסרה למשיב 500 ש"ח מהקופה ו-10 קופסאות סיגריות מסוג "ווינסטון לייט" בשל הפחד שהפיל עליה ולאחר מכן נמלט המשיב עם שללו מהמקום.

2. בד בבד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי בחיפוש שנערך בביתו של המשיב נמצאה חולצה הזהה לחולצה שלבש השודד במהלך השוד, סכין מטבח הדומה לסכין שנשא השודד, זוג כפפות, וקופסת סיגריות מסוג "ווינסטון לייט". עוד נטען, כי אמו ואחותו של המשיב אישרו בחקירותיהן שהחולצה שנתפסה בחיפוש שייכת למשיב, ומאחותו נמסר כי חצי שעה לערך לאחר השוד המשיב שלא כהרגלו היה ער בביתו וצפה בטלוויזיה. כמו כן נטען בבקשה כי תיאור השודד שמסרו המוכר והמוכרת תואם את תיאורו של המשיב וכי המוכרת זיהתה את אחד הסכינים שנתפסו בביתו של המשיב כסכין ששימש לשוד. עוד נטען בבקשה כי המשיב לא נתן מענה לחשדות שהוטחו בו ושמר בחקירתו על זכות השתיקה.

החלטתו של בית המשפט קמא

3. בית המשפט קמא דחה את הבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו והורה לשחררו ממעצר כנגד התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח להבטחת התייצבותו למשפט. בהחלטתו עמד בית המשפט קמא על כך שמהראיות בתיק עולה לכאורה כי הן השודד והן המשיב הם צעירים אתיופים בעלי נתוני גוף דומים, וכי המשיב מתגורר בקרבת החנות והיה באפשרותו לבצע את השוד. עוד עולה לכאורה מהראיות בתיק כי למשיב אין אליבי לזמן השוד וכי שתק בחלקים נרחבים מחקירתו. כל אלו, כך קבע בית המשפט קמא, אכן מעוררים חשד בלתי מבוטל כי המשיב הוא מי ששדד את החנות. עם זאת, סבר בית המשפט כי אין די בראיות לכאורה שהוצגו על מנת לבסס סיכוי סביר להרשעתו של המשיב, משום שאין בהן משקל סגולי של ממש הקושר אותו לשוד.

4. בית המשפט הוסיף וציין כי החולצה שנתפסה בביתו של המשיב – חולצת פסים עם כובע (קפוצ'ון) ועליה סמל של חברת "נייק" מלפנים – היא אכן מאותו מין וסוג שלבש השודד בעת השוד על פי הצילומים שנקלטו במצלמות האבטחה, וכי מן הראיות לכאורה עולה כי החולצה שנתפסה בביתו של המשיב בעת שנעצר כשלושה ימים לאחר השוד, הייתה ברשותו במועד שבו אירע השוד. עם זאת סבר בית המשפט קמא כי בשל איכותם הירודה של צילומי האבטחה לא ניתן לקבוע במדויק מה היה צבע חולצתו של השודד וכי אף אם ניתן להניח שצבעה זהה לצבע החולצה שנתפסה בביתו של המשיב, אין די בכך לביסוס סיכוי סביר להרשעה משום שאין מדובר בפריט לבוש נדיר או בפריט הנושא סממן ייחודי (כגון כתם או קרע) שבאמצעותו ניתן לקבוע ולו לכאורה בשלב זה כי מדובר באותה החולצה שנתפסה בביתו של המשיב.

5. בית המשפט קמא קבע עוד כי הכפפות והסכין שנתפסו בביתו של המשיב אף הם אינם ייחודיים אלא פריטים נפוצים ועל כן גם הם אינם מהווים ראיה לכאורה המסבכת את המשיב בביצוע השוד. אשר לקופסת הסיגריות מסוג "ווינסטון" שנתפסה בביתו של המשיב קבע בית המשפט קמא כי המוכרת אמרה בחקירתה מספר פעמים כי השודד נטל מהחנות 10 קופסאות סיגריות מסוג "ווינסטון לייט" ואילו מן הראיות לכאורה עולה כי בביתו של המשיב נמצאה קופסת סיגריות אחת מסוג "ווינסטון", ולא "ווינסטון לייט", כפי שנטען בבקשת המעצר.

6. בהתייחס לתיאורו של השודד אותו מסרו המוכר והמוכרת ציין בית המשפט כי המוכרת מסרה שהיא אינה יכולה לזהות את פניו של השודד משום שעטה כיסוי פנים, אך טענה כי תוכל לזהות את קולו ולמרות זאת לא נערך מסדר זיהוי קולות. אשר למוכר, עמד בית המשפט קמא על כך שביום האירוע הוא מסר כי לא יוכל לזהות את השודד וכן על כך שבמסדר תמונות שנערך לו במועד מאוחר יותר לא זיהה את המשיב. המוכר מסר אמנם בחקירתו כי הבחין ששיערו של השודד היה מגולח וכי הייתה לו מעין צלקת ("פֵּנְס") מעל אחת הגבות התואמת לכאורה את האמור בדו"ח הפעולה מיום המעצר בו צוין כי למשיב "סימן בגבה הימנית". כמו כן ניתן להבחין במעין צלקת מעל הגבה הימנית של המשיב בתמונתו שצולמה עם מעצרו. אך בית המשפט קמא סבר כי גם ראיה לכאורה זו אינה נושאת משקל של ממש משום שבעת שהשודד הגיע לראשונה לחנות, עסק המוכר בספירת מלאי ובניגוד למוכרת לא בא עמו בדברים. על כן, כך קבע, יש קושי לייחס משקל לטענתו לפיה הבחין בנתון שולי בפניו של השודד כמו צלקת מעל אחת הגבות. בהתייחס לטענתו של המוכר לפיה שיער ראשו של השודד היה מגולח עמד בית המשפט קמא על כך שהן מצילומי האבטחה בהם תועד המשיב יומיים לפני השוד והן בתמונתו מיום המעצר עולה לכאורה כי הוא בעל שיער קצר אך לא מגולח. עוד קבע בית המשפט קמא כי שתיקתו של המשיב בחקירה נושאת משקל מוגבל בנסיבות העניין וכי במהלך החקירה הוא הכחיש פעם אחר פעם את ביצוע השוד.

           מטעמים אלו קבע, כאמור, בית המשפט קמא כי לא עלה בידי המדינה להציג ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב והורה על שחרורו כנגד חתימה על התחייבות עצמית.