בש"פ 1001/15 פלוני נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות לערור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"ח  9496-12-14 מיום 23.12.2014 (השופטת הבכירה נ' אהד) ומיום 13.1.2015 (השופטת מ' ברק נבו), בגדרן נדחה עררם של המבקשים על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון בצ"א 27835-03-14 (השופטת ש' זמיר) מיום 9.11.2014.

עיקרי העובדות וההליכים

2. נגד המבקשים מתנהלת חקירה בחשד לביצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: החוק או חוק איסור הלבנת הון), עבירות מס ועבירות מרמה. התיק הועבר לעיון ולבחינה של הפרקליטות, וזו טרם גיבשה החלטה האם להגיש כתב אישום.

3. במסגרת החקירה, במהלך החודשים מרץ-אפריל 2014, ניתנו על-ידי בית משפט השלום צווים והחלטות הנוגעים לרכוש המבקשים, במסגרתם הוקפאו חשבונות בנק, נתפסו ברישום נכסי נדל"ן ונתפסו בפועל כלי רכב וציוד מכני הנדסי. ביום 13.4.2014 דחה בית משפט השלום את בקשות המבקשים לביטול צווי הקפאת חשבונות הבנק. ערר שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי, בין היתר בטענה שהחלטת בית משפט השלום ניתנה בחוסר סמכות, נדחה, ובהמשך נדחתה גם בקשת רשות ערר לבית משפט זה על-ידי השופט י' עמית (בש"פ 3190/14). בתמצית, נקבע כי לפני המדינה קיימות שתי דרכי פעולה מקבילות לצורך תפיסת רכוש בשווי פירות העבירה (בהתאם לסעיף 21(א) לחוק): האחת, מכוח סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפסד"פ), אליהן מפנה סעיף 26 לחוק (סמכויות עזר) – כאשר סמכות זו נתונה לבית משפט השלום (סעיף 34 לפסד"פ); השניה, מכוח ההוראות הרלבנטיות בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים), אליהן מפנה סעיף 23 לחוק – כאשר סמכות זו נתונה לבית משפט המחוזי (סעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים, שעניינו מתן צו זמני בטרם הוגש כתב אישום, כפי שהדבר בענייננו). בעניינם של המבקשים, צווי התפיסה ניתנו מכוח המסלול הראשון (מסלול הפסד"פ), לצורך אפשרות חילוט עתידי של הרכוש שנתפס. השופט י' עמית ציין בהחלטתו כי תחולה מקבילה זו של שני המסלולים הוכרה בפסיקתו של בית משפט זה, והיא מיושמת דרך קבע בבתי המשפט המחוזיים. כמו כן נקבע כי הבחירה במסלול הראשון בעניינם של המבקשים נבעה מטעמים ענייניים, שעיקרם בשלב שבו הייתה מצויה החקירה המסועפת, וכי הפגיעה במבקשים היא מידתית.

4. ביום 9.11.2014 האריך בית משפט השלום את תוקף החזקת התפוסים למשך 180 ימים נוספים לצורך אפשרות חילוט עתידי (בכפוף לשחרור נכסים ששווים חורג משווי ה"רכוש האסור"). באשר לסוגיה הרלבנטית לענייננו, בהחלטה מנומקת היטב, דחה בית משפט השלום את טענת המבקשים באשר לחוסר סמכותו להאריך את תוקף תפיסת הנכסים מכוח מסלול הפסד"פ, וקבע כי גם בשלב זה (הארכת תוקף התפיסה) קיימת תחולה מקבילה לשני המסלולים הקבועים בחוק איסור הלבנת הון. ערר שהגישו המבקשים לבית משפט המחוזי נדחה, כאשר לעניין סמכות בית משפט השלום נקבע כי "לאחר שמיעת דברי ביהמ"ש ולאחר עיון בדוח הסודי, משהוברר לביהמ"ש כי לא ניתן לקבוע שהחקירה הסתיימה, טענה זו נמחקת מבקשה זו" (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.12.2014).

           נגד החלטה זו הוגשה בקשת הרשות לערור שלפני.

עיקרי טענות הצדדים

5. לטענת המבקשים, בקשת רשות הערר מעלה שאלה עקרונית שטרם הוכרעה, בדבר סמכותו של בית משפט השלום להאריך את תוקפם של צווים זמניים מכוח הפסד"פ כאשר טרם הוגש כתב אישום, לאחר שהמדינה "סימנה" אותו רכוש כמיועד לחילוט לפי חוק איסור הלבנת הון. לדברי המבקשים, הבקשה מעלה שאלה שונה מזו שהועלתה בהליך הקודם לפני בית משפט זה (בש"פ 3190/14), וזאת משום שבאותה עת המדינה טרם הודיעה כי בכוונתה לבקש את חילוטם של הנכסים כנכסים בשווי רכוש אסור (בהתאם לחוק איסור הלבנת הון) לעומת נכסים הקשורים בעבירה או שנתקבלו כשכר עבורה (בהתאם לפסד"פ). לשיטתם, מרגע "סימון" הנכסים כמיועדים לחילוט, לא קיימת עוד תחולה מקבילה של שני המסלולים שצויינו לעיל, ועל המדינה לנקוט במסלול שהותווה בחוק איסור הלבנת הון המפנה לפקודת הסמים.

6. במאמר מוסגר יצויין, כי יחד עם הגשת הבקשה למתן רשות ערר הגישו המבקשים בקשה להרחבת הרכב לאור השאלה העקרונית לשיטתם העומדת ביסוד בקשתם. בקשתם זו נדחתה בהחלטת הנשיאה מ' נאור מיום 5.3.2015.