א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר א' כהן) בעמש"מ 28236-10-14 מיום 25.11.2014, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים (עו"ד כהן, עו"ד חיות וגב' חלבני) בבד"מ 103/11. בית הדין למשמעת הרשיע את המבקשת במספר עבירות לפי סעיפים 17(1),(2), (3) ו-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, ונגזרו עליה נזיפה חמורה; פיטורים לאלתר; פסילה מעבודה בשירות המדינה עד גיל 50 ופסילה מכל תפקיד במשרד החוץ למשך 10 שנים.
רקע
ב. המבקשת, ילידת 1970, עובדת משרד החוץ, עבדה בין החודשים ספטמבר 2006 ליולי 2010 כקצינת מנהלה וכקונסול בשגרירות ישראל בפרו (להלן השגרירות). במהלך אותה תקופה שימש אישה של המבקשת, יגאל מרגי, עובד מקומי ישראלי בשגרירות. כנגד המבקשת הוגשה ביום 28.11.2011 תובענה, בה הואשמה בשישה אישומים הקשורים להתנהלותה ולהתנהלות בעלה, במסגרת עבודתה בשגרירות.
ג. ביום 7.5.2014 הרשיע בית הדין למשמעת (עו"ד כהן, עו"ד חיות וגב' חלבני) את המבקשת בחמישה אישומים, וזיכה אותה מחמת הספק מאישום אחד, וכן מפרטי אישום מסוימים שצוינו בשני אישומים אחרים. בהכרעת דין מפורטת דן והכריע בית הדין בכל אחד מן האישומים: באישום הראשון הורשעה המבקשת בהזנת דיווחי נוכחות כוזבים ביחס לאישה אשר עבד, כאמור, בשגרירות והיה כפוף למבקשת. בית הדין קבע כי המבקשת סייעה לו כשהגיש דיווחי נוכחות כוזבים ביחס לשעות עבודתו בשגרירות, וכתוצאה מכך איפשרה לו לקבל שכר בגין שעות עבודה שלא ביצע בפועל. באישום השני הורשעה המבקשת בשיהוי במכירת רכב השרד הקודם של השגריר, ובעשיית שימוש ברכב לצרכיה הפרטיים של משפחתה תוך ניצול נהג השגרירות, פ'. עם זאת, לא הוכח כי עיכוב מכירת הרכב היה מכוון לשם שימוש בו לצרכיה הפרטיים. באישום השלישי הורשעה המבקשת בגין הגשת קבלות פיקטיביות על נסיעות שעשו היא ואישה לבתי כלא בפרו (כביכול במסגרת התפקיד הקונסולרי), אף שנסיעות אלה כלל לא נעשו על ידיהם. נקבע, כי על בסיס אותן קבלות הכינה המבקשת שובר ומשכה כספים, אותם לא העבירה לנהג הפרואני א', שעל שמו הוצאו הקבלות. באישום הרביעי הורשעה המבקשת בהפרת האיסור לצבירת "מיילים" במסגרת תכנית "הנוסע המתמיד" בחברת התעופה קונטיננטל. עם זאת, זוכתה המבקשת מעבירה נוספת שיוחסה לה במסגרת אישום זה, שכן נקבע שלא ניצלה את המיילים הללו. באישום החמישי הורשעה המבקשת בגין מחדליה בטיפול ובדיווח על הטרדות מיניות שבוצעו, לכאורה, על ידי השגריר כלפי עובדות בשגרירות. המבקשת זוכתה מחמת הספק מן האישום השישי, בו הואשמה במעורבות בקבלת תעודה לימודית מזויפת לתושבת פרואנית שהועסקה כעובדת משק בית בביתה.
ד. ביום 18.8.2014 גזר בית הדין על המבקשת את העונשים המנויים מעלה. עם זאת נקבע כי תוכל לקבל גמלה (היא שייכת ל"דור הפנסיה התקציבית") בהגיעה לגיל חמישים. על הכרעת הדין ועל גזר הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
ה. ביום 25.11.2014 דחה בית המשפט המחוזי (השופט הבכיר א' כהן) את ערעור המבקשת. בית המשפט קבע, כי בית הדין הקדיש זמן רב לשמיעת הראיות, ניתח כל עדות ששמע וקבע ממצאים עובדתיים הן בנוגע לעדי התביעה והן בנוגע למבקשת ולאישה. נפסק, כי פסק הדין שנתן בית הדין בנוי בצורה ראויה להערכה ומנומק היטב, וכולל התייחסות לכל הטענות שהעלתה המבקשת.
ו. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי לגבי האישום הראשון, ידעה המבקשת על כל צעד ושעל ועל כל נסיעה של הנהג פ', וזאת בשים לב לעדותה של עובדת, שלפיה היה הנהג מוסר לוח זמנים בכתב כדי שהמבקשת תדע על עיסוקיו בעבודה. כן נקבע כי אישה של המבקשת נלוה לנהג פ' באורח תדיר, וכי ברי שהמבקשת ידעה על כך. משכך נפסק כי בצדק דחה בית הדין את טענת המבקשת שלא ידעה על היעדרותו של אישה לצרכים פרטיים בשעות העבודה. בית המשפט ציין כי בית הדין התייחס בהקשר זה לעדותה של פקידת קבלה בשגרירות, שבשלב מסוים עסקה גם בדיווחי הנוכחות של העובדים. הפקידה העידה על השינויים הרבים שבוצעו בדו"ח שעות הנוכחות של בעלה של המבקשת, ובית הדין קיבל את עדותה באופן מלא. בית הדין קבע כי עדות הפקידה מלמדת שהמבקשת חששה פן יתגלו הדו"חות של אישה ברבים, ולכן דאגה לעסוק בדו"חות אישיים אלה באופן בלעדי. בית המשפט הוסיף כי הפקידה אינה מועסקת עוד בשגרירות, ולכן הייתה עדה אובייקטיבית, אשר העידה גם כי אישה של המבקשת נהג לצאת מוקדם מהעבודה במיוחד בימי שישי, לשם קבלת עיסוי.
ז. אשר לאישום השני, ציין בית המשפט כי בית הדין התייחס לעדותו של הנהג פ', שהעיד על השימוש ברכב לצרכיה הפרטיים של משפחת המבקשת, ועל כך שההסעות הפרטיות שעשה היו באישורה ובידיעתה של המבקשת, שכן "לא יכול היה לזוז" ללא אישורה. בית המשפט הוסיף כי פ' העיד שבמסגרת הנסיעות במהלך שעות העבודה קנה אישה של המבקשת פריטים שונים לצרכיו האישיים, וכן העיד על מקרים נוספים בהם הסיע את המבקשת ברכב המנהלה לצרכיה הפרטיים, למשל, פגישה בבית הספר של בנה. בית המשפט ציין כי בית הדין קבע שעדותו של פ' הייתה קוהרנטית, מדודה וסדורה, ונתן בה את אמונו, לרבות בדבריו כי חשש שיבולע לו ושאוים על ידי המבקשת כי יפוטר אם לא יסור למרותו של אישה בביצוע הנסיעות. עדותו, כך נקבע על ידי בית הדין, נתמכה בעדויות נוספות של עובדי השגרירות. לעומת זאת, ציין בית המשפט המחוזי, פסק בית הדין כי תשובותיה של המבקשת בעניין זה "מתמיהות" וכי עדותה "רצופת סתירות, בלתי אמינה בעליל".
ח. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי בנוגע לאישום השלישי נשמעו עדויות רבות, ובהן עדותו של הנהג א', שלפיה במועד מסוים פנה אליו אישה של המבקשת, בנוכחות המבקשת, וביקש קבלות לנסיעות עתידיות בשלושה בתי כלא, שכן טען כי עומדים הם לסיים את שירותם בקרוב וכי המחליפים בתפקיד עלולים להקשות על ביצוע התשלום. בית המשפט המחוזי ציין כי בית הדין קבע שאין רשומות ברישומי בית הכלא על ביקורי המבקשת ובעלה במועדים שנרשמו בקבלות, וכי בנוסף, המבקשת הכינה בעצמה, באופן חריג, את השיק לא', ואישרה את הקבלות, אשר על אחת מהן צוין כי ביצעה את הנסיעה ביום 23.3.2010; זאת – אף שידעה היטב והודתה בכך שלא נעשתה נסיעה זו. כמו כן, בשתי הקבלות צוין התאריך על ידי המבקשת עצמה, ולא על ידי א' שהוציא את הקבלות. בית המשפט המחוזי ציין שבית הדין קבע כי עדותו של א' מהימנה, וכן גם עדותה של מי שערכה את הבירורים בבתי הכלא. לעומת זאת, קבע בית הדין כי עדותה של המבקשת בעניין זה "מצביעה על סתירות, אם לא שקרים". בדומה נקבע לגבי עדות אישה של המבקשת.