בר"ש 4252/16 יהושע אלגלי נ' נציבות שירות המדינה

א.             בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט הבכיר י' גריל) בעמש"מ 27604-01-16 ובעמש"מ 17399-01-16 מיום 28.3.16, שבו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (עו"ד כהן, עו"ד אלוני זרחיה ועו"ד קוביסיאנו) בבד"מ 111/11 מיום 10.8.15, והתקבל בחלקו ערעורה של המדינה על קולת העונש. בית הדין למשמעת הרשיע את המבקש באישום אחד, בעבירה לפי סעיף 36 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ובאישום נוסף – בעבירות לפי סעיפים 35(1), 35(5) ו-36 לחוק יסודות התקציב. על המבקש נגזרו נזיפה; הפקעת משכורת קובעת אחת שתיפרע ב-10 תשלומים חודשיים שוים ורצופים; העברה למשרה אחרת בתחומי עיריית צפת למשך שנתיים ופסילה ממילוי תפקיד ניהולי, או תפקיד בו ישמש כאחראי בנושאי כספים, לתקופה של שנתיים – שתי התקופות בחפיפה. עניינה של הפרשה – עבירות משמעת לפי חוק יסודות התקציב.

רקע

ב.             המבקש, יליד 1969, נשוי ואב לשישה, כיהן כמנהל מחלקת משאבי אנוש בעיריית צפת משנת 1997. משנת 2001 התרחבה המחלקה והפכה לאגף. ביום 22.8.13 הוגשה לבית הדין למשמעת תובענה משמעתית מתוקנת נגד המבקש לפי חוק יסודות התקציב, במסגרתה נטען כי בין חודש אוקטובר שנת 2003 לבין חודש אוקטובר שנת 2010 קיבל המבקש "תוספת מאמץ כפיים" לשכרו בשיעור של 10%, אף שלא היה זכאי לתוספת זו. באישום שני הואשם המבקש בכך, שמשעה שנקלטו עובדי המתנ"ס כעובדי עיריה, הורה לחשבת השכר, בחודש יוני שנת 2010, לבטל את תשלום 25 השעות הנוספות, בשיעור של 150% מערך שעת עבודה, שאותן קיבלו המבקש וחשבת השכר עד אז בגין טיפול בתשלום שכרם של עובדי המתנ"ס, ובמקום זאת לשלם (לשניהם) 35 שעות כוננות, אף שלא היו זכאים לתוספת החריגה לשכר, ומבלי שקיבל אישור מגורם מוסמך. המבקש הכחיש את המיוחס לו, ונוהלו הוכחות.

ג.              ביום 10.8.15 הרשיע בית הדין למשמעת, בהכרעת דין מפורטת, את המבקש בעבירות שיוחסו לו בשני האישומים. במסגרת הכרעת הדין דחה בית הדין את טענת ההגנה שהעלה המבקש, שלפיה אין ניתן להגיש תובענה משמעתית ללא קביעת הממונה על השכר כי נעשתה חריגת שכר בהתאם לחוק יסודות התקציב. נקבע, כי די באי-אישורה של חריגת השכר, וכי אין צורך בקביעה פוזיטיבית שאכן היתה חריגת שכר. בית הדין למשמעת דחה טענות נוספות שהעלה המבקש לראשונה בעת מתן עדותו, וקבע כי יש להעדיף את עדותו של מנכ"ל העיריה, אשר קיבלה חיזוק בעדותו של ראש העיר – שתיהן נמצאו מהימנות. בדומה, נדחו טענות המבקש בדבר אכיפה בררנית ובדבר פגמים בהתנהלות יחידת החקירות. בית הדין לא נתן אמון בגרסת המבקש ונתן אמון בעדותה של חשבת השכר העיריה, שלפיה התבקשה על ידי המבקש לערוך את השינוי בשכר בפועל, כך שבמקום 25 השעות הנוספות, ישולמו לה ולמבקש 35 שעות כוננות.

           על המבקש הושתו נזיפה, הפקעת משכורת קובעת אחת שתיפרע ב-10 תשלומים חודשיים שוים ורצופים והורדה בדרגת שכר אחת למשך שנה וחצי.

           על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, שכוון הן כנגד הכרעת הדין הן כנגד העונש. המשיבה הגישה מצדה ערעור נגד קולת העונש, בטענה כי היה מקום לפטר את המבקש מעיריית צפת; המשיבה טענה כי אמצעי המשמעת שהוטלו על המבקש מקלים באופן קיצוני, ואינם מעבירים את המסר הראוי לבעלי תפקידים אחרים האמונים על הקופה הציבורית.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ד.             בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט, החליט לדחות את ערעורו של המבקש ולקבל חלקית את ערעור המשיבה. בית המשפט פסק, כי מקובלת עליו קביעת בית הדין למשמעת, שלפיה הכרעתו של הממונה על השכר בדבר קיומה של חריגה אינה מהוה תנאי להגשת תובענה משמעתית בהתאם להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. בית המשפט קבע, כי יש לראות במבקש פקיד האחראי לתחום בו נעברה העבירה, כדרישת סעיף 36 לחוק יסודות התקציב, כי המבקש היה מודע לכך שאינו נכלל בסוג העובדים הזכאים ל"תוספת מאמץ כפיים", ואף לא הצביע על כך שנקט אמצעים סבירים למניעת העבירה. משכך, נקבע כי הרשעתו בעבירה לפי סעיף 36 לחוק יסודות התקציב במסגרת האישום הראשון, בדין יסודה. אשר לאישום השני, נקבע כי לא נפל פגם בהכרעת הדין של בית הדין למשמעת להרשיע את המבקש בעבירות לפי סעיפים 35(1), 35(5) ו-36 לחוק יסודות התקציב, על פי התשתית הראייתית שהונחה לפניו. בית המשפט לא שוכנע כי המשיבה נהגה כלפי המבקש בשרירות לב, פסק כי קיים שוני בין עניינו של המבקש לבין עניינם של גזבר העיריה ושל חשב אגף החינוך בעיריה, שאל מולם נטענה אפליה משלא הועמדו לדין משמעתי, ולכן דחה את טענת האכיפה הבררנית שהעלה המבקש.

ה.             בית המשפט סבר כי התפקיד בו שימש המבקש, מנהל מחלקת משאבי אנוש (אגף - משנת 2001), ומעמדו הבכיר הם שיקולים להחמרת עונשו, אך קבע כי אין למצות עמו את הדין, זאת במיוחד מאחר שמדובר בהרשעה ראשונה לאחר הוכחות בכגון דא. בנוסף, ניתן משקל מסוים לעמדת עיריית צפת שלא רצתה לוותר על עובד כדוגמת המבקש וביקשה להימנע מהעברתו מתפקידו, נוכח התמקצעותו בתחום. נוכח האמור, החליט בית המשפט המחוזי כי חלף אמצעי המשמעת של הורדה בדרגת שכר אחת למשך שנה וחצי שקבע בית הדין למשמעת, יועבר המבקש למשרה אחרת בתחומי עיריית צפת למשך שנתיים; המבקש נפסל ממילוי תפקיד ניהולי, או תפקיד בו ישמש אחראי בנושאי כספים לתקופה של שנתיים. נקבע, כי תקופת ההעברה למשרה אחרת תהא חופפת – כאמור – לתקופת הפסילה, וכי שאר אמצעי המשמעת שהוטלו על המבקש בבית הדין למשמעת, יעמדו בעינם. על פסק הדין הוגשה הבקשה הנוכחית.