בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
8864-11-14
02/12/2014
|
בפני השופטת:
ורדה וירט ליבנה-סגנית נשיא
|
| - נגד - |
המבקש:
ס.א.
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
|
| החלטה |
סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 833-03-14; השופטת רוית צדיק), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין נפגעי עבודה (להלן גם הוועדה) מיום 26.12.13.
2.המבקש נפגע בתאונת עבודה ביום 3.6.09 בצלע ימין ובגב התחתון. ועדה רפואית לעררים מיום 27.10.11 קבעה לו נכות יציבה בשיעור של 10% בגין הפרעת הסתגלות לפי פריט 34ב לתקנות. עניינו של המבקש הוחזר לועדה על פי הוראות פסק דין מיום 7.11.12 (ב"ל 14036-12-11; השופטת אריאלה גילצר-כץ על מנת שתדון בתחום האורטופדי, האורולוגי, הכירורגי והפסיכיאטרי בצירוף הוראות. הוועדה לעררים מיום 11.4.13 העלתה את נכותו היציבה לשיעור של 15% לפי אותו סעיף ליקוי.
המבקש ערער על החלטת הוועדה, וביום 29.10.13 ניתן תוקף של פסק דין (ב"ל 45089-04-13; השופטת דגית ויסמן, להלן גם פסק הדין הקודם) להסכמת הצדדים לפיה: "מכיוון שהערעור הינו בתחום האורטופדיה בלבד הרי מוסכם כי עניינו של המערער יושב לועדה הרפואית לעררים, בהרכב חדש, אשר תבחן את נכותו של המערער בתחום האורטופדיה בלבד, בשים לב למלוא תלונותיו בתחום זה ולחוות דעת ד"ר לילינג מיום 31.1.11. הוועדה הרפואית לעררים תבדוק בשנית את המערער ותנמק החלטתה. המערער וב"כ יוזמנו לועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בפניה".
3.עניינו של המבקש הוחזר לועדה בהרכב חדש על פי הוראות פסק הדין הקודם. הוועדה רשמה את תלונות המבקש, ביצעה לו בדיקה קלינית, וקבעה בהחלטתה כי היא אינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר לילינג בחוות דעתו, ונכותו בגין החבלה בגב עומדת על 5% בגין הגבלה קלה מאוד וחלקית לפי סעיף 35(1)א-ב מותאם. מכאן הערעור לבית הדין האזורי.
4.בית הדין האזורי דחה את הערעור לאחר שקבע כי קביעת הוועדה היא קביעה רפואית אשר נומקה על ידה באופן נהיר וברור ולא נפל פגם משפטי בעבודתה.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
5.בבקשת רשות הערעור נטען כי הוועדה לא התייחסה לממצאים רפואיים בדבר מצבו האורטופדי ובכללם לבדיקות הדמיה, ולא התייחסה באופן מספיק וראוי לחוות דעתו של ד"ר לילינג.
6.לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקש כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור.
7.עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה רשמה בפניה את תלונות המבקש, ערכה לו בדיקה קלינית מפורטת ורשמה את ממצאיה. הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר לילינג וכתבה כי אינה מקבלת את מסקנותיו, ומציינת בהקשר זה כי בדיקתו של ד"ר לילינג נערכה לפני כשלוש שנים וכיום הממצאים שונים. יוזכר, כי על פי חוות דעתו של ד"ר לילינג המבקש סובל מהגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה המותני, ואילו הוועדה מצאה הגבלה קלה בהרבה מכך. לאור האמור, מקובלת עלינו הקביעה כי הוועדה מלאה את חובת ההנמקה.
בנוסף הוועדה לא הייתה מחויבת להתייחס למסמכים אותם מציין ב"כ המבקש, הואיל ואין בממצאי בדיקות הדמיה, כשלעצמם, כדי להקנות אחוזי נכות. כמו כן הוועדה לא הייתה מחויבת להתייחס למסמכים אלה על פי הוראות פסק הדין הקודם.
8.סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.
ניתנה היום, י' כסלו תשע"ה (02 דצמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
