בר"ע 53187-05-14 ז.ב. נגד המוסד לביטוח לאומי

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 62879-01-14; סגנית הנשיא איטה קציר), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין ניידות (להלן גם הוועדה) מיום 26.12.13.

2.ועדה לעררים מיום 4.4.12 קבעה למבקש מוגבלות בניידות בשיעור של 64%, בעוד שועדות קודמות בעניינו קבעו לו מוגבלות בניידות בשיעור 80%, האחרונה בהן מיום 25.9.11 (ועדה מחוזית, לפי פריט ליקוי א-4). עניינו של המבקש הוחזר לועדה לעררים בעקבות פסק דין מיום 15.1.13 (ב"ל 18236-05-12, ב"ל 4518-07-12), אשר הורה לוועדה לדון באופן מפורט ומנומק בקביעתה כי המבקש זקוק לכיסא גלגלים, לאפשר למבקש לטעון בעניין, ולמלא את סעיף ו-5 לפרוטוקול. ועדה מיום 9.5.13 קבעה לו שוב מוגבלות בניידות בשיעור 64%.

ביום 15.9.13 ניתן פסק דין נוסף (ב"ל 22132-06-13) בו נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשלים את סעיף ו-5 לפרוטוקול ותנמק במה שונה החלטתה מהחלטות הוועדות הקודמות שדנו בעניינו של המבקש. הוועדה התכנסה ביום 26.12.13 וקבעה בין היתר כי ועדה קודמת מיום 15.11.98 זיכתה אותו בשוגג בסעיף נוירולוגי, העיוותים והקשיונות בקרסוליים וכפות הרגליים הם המרכיב השליט במגבלותיו ואינם על רקע פגיעה נוירולוגית, הבעיה מוגדרת אורטופדית ולא קיימים שיתוקים ולכן יש להעניק נכות בגין סעיף אורטופדי.

הוועדה הותירה את שיעור המוגבלות בניידות על 64% ומכאן הערעור לבית הדין האזורי.

3.בית הדין האזורי דחה את הערעור משקבע כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

4.בבקשת רשות הערעור נטען כי היה על הוועדה להתייחס לועדה מיום 25.9.11 שקבעה כי המבקש סובל משיתוק בכפות הרגליים והשוקיים, והיא נמנעה מלהסביר מדוע הפגיעה אינה נוירולוגית אלא רק אורטופדית.

5.לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקש כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור.

6.עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי היא מלאה אחר הוראות פסק הדין מיום 15.9.13 ונימקה כנדרש את החלטתה. הוועדה קובעת בהחלטתה, על פי שיקול דעתה הרפואי-מקצועי, כי הליקוי הרפואי של המבקש הוא ליקוי אורטופדי בלבד ואין לו פגיעה נוירולוגית ולא קיימים שיתוקים על רקע נוירולוגי. הוועדה מבססת את החלטתה גם על אופי הליכתו של המבקש כפי שנצפה בוידיאו. הוועדה היתה מודעת להחלטות של ועדות קודמות בעניינו של המבקש והתייחסה אליהן, ולא רק לוועדה משנת 1998. הוועדה ציינה כי הוועדה משנת 1998 קבעה לו סעיף נוירולוגי בשוגג ואין לה הסבר מדוע ועדות קודמות עשו כך. בכך, מלאה הוועדה אחר חובת ההנמקה המוטלת עליה ובצדק דחה בית הדין האזורי את הערעור.

7.סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ה (29 ספטמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.