בר"ע 45455-09-16

 השופט רועי פוליאק

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 14.9.2016 (השופטת י' אנגלברג שהם; פ"ה 40066-04-16), לפיה יש לאפשר למשיבות להגיש הקלטות ותמלילים, לאחר סיום הליך ההוכחות, תוך מתן זכות למבקשת להציג ראיות לסתור.

    

2. המבקשת הגישה נגד המשיבות בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיו, בין היתר, יאסר על המשיבה 1 (להלן - העובדת) לעבוד בשורות המשיבה 2 (להלן – הבקשה לצו זמני). לאחר שניתן צו ארעי בבקשה לצו זמני, המונע מהעובדת לעסוק בפרויקטים מוגדרים בשירות המשיבה 2 ומונע מהמשיבות לעשות שימוש בסודות מסחריים של המבקשת, התנהלו הליכים מקדמיים במסגרתם אף הוחלפו תצהירי גילוי מסמכים. ביום 27.6.2016 נערך דיון ההוכחות הראשון בבקשה לצו זמני ודיון המשך שמיעת הראיות נקבע ליום 18.7.2016. לדיון ההמשך כאמור ביקשו המשיבים לזמן לעדות את גב' ילנה בורוט (להלן – העדה), עובדת של המבקשת, ובקשתם נענתה. במהלך עדותה של העדה, הושמעו לה שיחות בשפה הרוסית עם העובדת. בעקבות התנגדות ב"כ המבקשת, איפשר בית הדין את עימות העדה עם תוכן ההקלטה, אך לא התיר למשיבות לצרף את תמליל ההקלטה.

    

3. לאחר דיון ההוכחות השני וטרם קיומו של דיון הוכחות נוסף, הגישו המשיבות ביום 25.7.2016 בקשה לקבלתן כראיה של הקלטות ותרגום (תמלול) של קטעים משתי שיחות שנתקיימו בין העובדת לבין העדה (להלן – הבקשה להוספת ראיות). הבקשה להוספת ראיות נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 28.7.2016 (להלן – ההחלטה הראשונה). ביום 2.8.2016 נערך דיון ההוכחות השלישי והאחרון ונקבעו מועדים להגשת סיכומים. ואולם, בעקבות בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבות לבית הדין הארצי, בסמוך למועד הקבוע להגשת סיכומי המבקשת – בטענה לפיה לא ניתנה להן זכות תגובה לתשובת המבקשת טרם קבלת בקשת הדחיה – נפסק בבית דין זה, בהסכמת הצדדים, כי ההחלטה הראשונה תבוטל ובית הדין האזורי ידון מחדש בבקשה להוספת ראיות ויכריע בה, לאחר שתינתן למשיבות אפשרות להגיש את תגובתן לתשובת המבקשת (פסק דין מיום 29.8.2016 בבר"ע 40808-08-16).

    

4. לאחר שבית הדין האזורי חזר ועיין בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, ניתנה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, לפיה חרף הפגם שנמצא בהתנהלות המשיבות – אשר לא גילו את דבר ההקלטה במועד זימון העדה לעדות – לנוכח הצורך בגילוי האמת ומניעת פגיעה בתחושת הצדק, "יש מקום לאפשר את הגשת הקלטות והתמלילים תוך מתן זכות לתובעת להציג ראיות לסתור". כפועל יוצא מכך, נקצבו מועדים להגשת הראיות הנוספות על ידי המשיבות ולהצגת ראיות הזמה על ידי המבקשת (להלן – ההחלטה השניה).

    

5. בבקשת רשות הערעור עמדה המבקשת, בין היתר, על הפגמים בהתנהלות המשיבות, אשר בחרו "במכוון", לטענת המבקשת, להסתיר את דבר קיומן של ההקלטות שנערכו טרם זימונה של העדה לעדות וטרם הגשת תצהיר משלים של העובדת. המבקשת ציינה כי די במחדלן של המשיבות, שלא גילו את דבר ההקלטות מלכתחילה וחשפו אותן "על דרך המחטף" תוך כדי עדות העובדת, כדי לדחות על הסף את הבקשה להוספת ראיות. המבקשת הוסיפה וטענה, כי הבקשה להוספת ראיות אינה עומדת במבחנים להתרת הגשת ראיה בשלב המאוחר של הדיון וכי התנהלותן של המשיבות נגועה בחוסר תום לב משווע, בנסיבות בהן המשיבות יצרו "מניפולציה מתוחכמת" שנועדה להפתיע את בית הדין ולמנוע מהמבקשת את זכותה הבסיסית להתגונן.

    

6. לאחר בחינת הבקשה לרשות ערעור על נספחיה, ההחלטות הראשונה והשניה ומכלול החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור אף ללא קבלת תשובת המשיבות. להלן אנמק, בתמצית, החלטתי.