בר"ע 38854-02-15 ועד הבית ברח' מוצקין 5, נתניה נ' נגר

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל באביב (הרשם אלעד שביון; ד"מ 48507-02-14). בבקשתו טוען ועד הבית (להלן גם: המבקש) באמצעות מר קיובצקי, כי המשיבה התפטרה מעבודתה, ועל כן אין היא זכאית לפיצויי פיטורים. כמו כן טוען המבקש כי לא היה מקום לחייב אותו בתשלום דמי חופשה שנתית, הפרשות לקרן פנסיה ודמי הבראה.

2.לפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, המשיבה הועסקה בניקיון ואחזקת בניין ברח' מוצקין 5 בנתניה, בו היא מתגוררת, מיום 1.1.05 ועד ליום 30.9.09. היקף העסקתה של המשיבה היה 4 שעות שבועיות פעמיים בשבוע, דהיינו, 8 שעות שבועיות, ושכרה החודשי עמד על סך 850 ש"ח. במסגרת העסקתה ניקתה המשיבה את חדר המדרגות ושימשה כאשת התחזוקה של הבניין. יצוין כי המשיבה הייתה חברה בוועד הבית עד לשנת 2008. מר קריובצקי הוא נציג ועד הבית הנוכחי, המשמש בתפקידו מיום 1.10.10.

3.בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על נסיבות סיום העסקתה של המשיבה. בית הדין ציין כי לטענת המשיבה, היא פוטרה מעבודתה בעקבות ויכוח עם אחת מחברות הוועד בנוגע לעלות שיפוץ המעלית. במהלך הוויכוח אמרה חברת הועד, כי אם המשיבה תמשיך לעבוד בבניין, היא לא תקבל תשלום בעד עבודתה. בנסיבות אלה לא נותרה למשיבה ברירה אלא להפסיק לעבוד. בית הדין ציין, כי מר קיובצקי לא זימן את חברת הוועד לעדות, וכי לא מסר מטעמו כל גרסה ממקור ראשון לעניין נסיבות הפסקת עבודתה של המשיבה. כל מה שנמסר הוא עדות שמיעה מפיו של מר קיובצקי עצמו. עוד ציין בית הדין כי מעדותו של מר קיובצקי עלה כי העובדת שהחליפה את המשיבה בעבודתה השתכרה 700 ש"ח, עובדה המסבירה את רצון הוועד להפסיק את עבודתה של המשיבה, ולהוזיל את עלות העסקת עובד ניקיון. נוכח האמור קיבל בית הדין את גרסתה של המשיבה לעניין נסיבות סיום עבודתה, וקבע כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 3,823 ש"ח. אשר לתביעת המשיבה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה קבע בית הדין כי המשיבה צירפה לכתב תביעתה המתוקן תחשיב לפיו היה על הוועד להפקיד בקופה על שמה סך 764 ש"ח בהתאם להוראות צו ההרחבה הכללי במשק. בית הדין ציין כי הסכום שנתבע כולל פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות העובד, רכיב שלא נטען כי נוכה משכרה של המשיבה, כמו גם הפרשות בגין פיצויי פיטורים, שנתבעו כרכיב נפרד בתביעתה. נוכח האמור, קבע בית הדין כי המשיבה זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בגין רכיב תגמולים (מעסיק) בלבד, בסך 426 ש"ח.

אשר לתביעתה של המשיבה לפדיון ימי חופשה קבע בית הדין כי לא הוצג לפניו פנקס ימי חופשה, המלמד על מספר ימי החופשה הלא מנוצלים שנותרו למשיבה בסיום תקופת העסקתה. לפיכך, נוכח היקף העסקתה של המשיבה ובהיעדר תחשיב נגדי מטעם הוועד, קיבל בית הדין האזורי את תביעתה של המשיבה במלואה וקבע כי היא זכאית לפדיון חופשה שנתית בסך 3,048 ש"ח. כמו כן קבע בית הדין כי המשיבה זכאית לדמי הבראה עבור השנתיים האחרונות להעסקתה בסך 870 ש"ח.

4.בבקשתו טוען המבקש כי המשיבה התפטרה מיוזמתה ועל כן אין הוא חייב לשלם לה פיצויי פיטורים. כמו כן טוען המבקש כי המשיבה הייתה נציגת ועד הבית במהלך תקופה העולה על ארבע שנים, ותפקידה אז היה לשלם לעצמה את הסכומים בגין הפרשה לקרן פנסיה ולדמי הבראה. עוד טוען המבקש כי תביעת המשיבה לפדיון חופשה שנתית הוגשה חמש שנים לאחר סיום העסקתה, ועל כן חלה עליה התיישנות. המבקש מוסיף כי ממועד סיום העסקתה של המשיבה ועד היום התחלפו בבניין למעלה מ-20% מהדיירים, ולדעתו, "זה לא הוגן לחייב אנשים שלא הכירו את עליזה נגר כעובדת ניקיון של הבניין לשלם את העוולות של העבר".

5.לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין מושא הבקשה ובמסמכים הרלוונטיים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.המבקש טוען בבקשתו כנגד קביעת בית הדין האזורי כי המשיבה פוטרה. לדבריו, המשיבה התפטרה. המדובר בקביעה עובדתית שקבע בית הדין האזורי, המבוססת על הראיות והעדויות שנשמעו לפניו. הלכה פסוקה היא, כי מלאכת קביעת העובדות היא מלאכתה של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים ובחנה את תשתית הראיות לעומקה. ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. לא כל שכן, כאשר מדובר בהליכי דיון מהיר, בהם התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר ומוגבלת (בר"ע (ארצי) 59581-11-12 סלע עופר מוניות בע"מ - יורם לוגסי (30.12.13); דב"ע נז/212-9 משה קוריאט – נירה שובל (27.4.98), בפסקה 14). מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים, ואין מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי בנוגע לנסיבות סיום העסקתה של המשיבה. הדברים אמורים במיוחד כאשר בית הדין ציין בפסק דינו כי לפניו עמדה למעשה רק גרסתה של המשיבה, בעוד המבקש לא הביא כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בגרסתו.

7.אשר לטענות המבקש כי המשיבה הייתה אחראית לשלם לעצמה דמי הבראה והפרשות לקרן פנסיה - החובה לתשלום מוטלת על ועד הבית כמעסיק. המבקש לא הכחיש כי הוועד לא שילם למשיבה את הסכומים המגיעים לה על פי דין. כמו כן לא ביסס בבית הדין האזורי את טענתו, כפי שהיא מועלית בעלמא במסגרת הבקשה, כי האחריות לתשלום מוטלת על המשיבה עצמה. אין על כן טעות בהחלטת בית הדין האזורי שחייב את ועד הבית בתשלומים בגין רכיבים אלה, בהתאם להוראות הדין.

8.במסגרת הבקשה מוסיף המבקש וטוען להתיישנות התביעה לפדיון ימי חופשה. המבקש לא טען להתיישנות התביעה לפדיון דמי חופשה בהזדמנות הראשונה שהייתה לו לעשות כן בבית הדין האזורי. משכך, אין לשמוע לטענתו בדבר התיישנות התביעה, המועלית במסגרת הבקשה , ודינה להידחות.