בר"ע 32038-10-14 רשף בטחון (1993) בע"מ נ' פרץ ואח'

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה הדס יהלום; עב' 9403/08), מיום 19.10.14, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת תצהיריה ולדחיית דיון ההוכחות.

2.ביום 21.8.08 הגיש המשיב כתב תביעה כנגד המבקשת, בצירוף בקשה להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית. ביום 10.3.13, לאחר מספר החלטות לרבות בבית דין זה, ניתנה החלטת בית הדין האזורי המאשרת את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בעילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה. ביום 23.4.13 נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו.

3.ביום 10.11.13, לאחר מספר דיונים מוקדמים והליכי גילוי מסמכים, ניתנה החלטת בית הדין בדבר הגשת עדויות בתצהירים. בתחילה נקבע דיון ההוכחות ליום 28.4.14; לאחר מכן נדחה ליום 15.12.14; הוקדם ליום 19.11.14; וביום 27.7.14 הוקדם פעם נוספת ליום 30.10.14. תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב הוגש ביום 31.7.14, ותצהירי המבקשת – בהתאם להחלטה מיום 11.8.14 – אמורים היו להיות מוגשים עד ליום 20.10.14. במאמר מוסגר יצוין כי ביום 17.9.14 הוגשה בקשת רשות ערעור לבית דין זה על ידי המתייצבת בהליך; המבקשת לא ניסתה לטעון כי הסתמכה על בקשה זו בבקשתה לדחיית המועד.

4.ביום 30.9.14 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת התצהירים מטעמה בשלושה חודשים, ובהתאמה לדחיית דיון ההוכחות – אשר קבוע כאמור ליום 30.10.14. לאחר קבלת תגובת המשיב, דחה בית הדין האזורי את הבקשה וקבע כי למבקשת "היה די זמן להיערך להגשת התצהירים. בנוסף, מדובר בתיק משנת 2008, תביעה ייצוגית שאושרה, ויש להביא את ההליכים לידי סיום". במסגרת ההחלטה הוארך המועד להגשת תצהירי המבקשת עד ליום 26.10.14. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

5.המבקשת טוענת, בבקשת רשות הערעור, כי מדובר בבירור של תובענה ייצוגית בגין אלפי עובדים במשך תקופה בת שבע שנים, תוך דרישת סעד של למעלה מ– 19 מיליון ₪, ולצורך התגוננות מפניה עליה לבצע בירורים וחישובים מורכבים במסגרת התצהירים מטעמה. כך, ולמשל, עליה להתחקות אחר התשלומים ששילמה לכל אחד מהעובדים, לבדוק אם נחתמו עם חלק מהעובדים הסכמי פשרה ובגין אילו סכומים, לבחון דו"חות שהתקבלו מהקופות השונות ביחס לכל אחד מהעובדים וכיו"ב – וכל זאת באופן פרטני לגבי כל אחד מהעובדים הכלולים בקבוצה. בנוסף, עליה לבחון מהו בסיס השכר של כל עובד ועובד להפרשות ביחס לכל חודש וחודש לאורך תקופת עבודתו.

המבקשת מדגישה כי גם אם מדובר בתיק ישן משנת 2008, יש לקחת בחשבון כי התובענה הייצוגית אושרה רק במחצית שנת 2013. ממילא, שיקולי פרוצדורה, ורצון לסיים את ההליך, אינם יכולים לגבור על השיקול ליתן למבקשת את יומה בבית הדין ולפרוש את הגנתה כדבעי. עוד מציינת המבקשת כי למשיב עמדו למעלה משבעה חודשים להגשת תצהיריו, בעוד שהזמן שהוקצב לה – בהתחשב בפגרה ובחגי תשרי – היה קצר משמעותית.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיב. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות הקשורות לניהול הדיון ובכללן קביעת מועדי דיון, אלא בצמצום ובמקרים חריגים בלבד (בר"ע 13592-10-11 ידיעות אחרונות בע"מ – יוסי לוי, מיום 11.10.11). לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק סטייה מהכלל האמור.

כבר נקבע כי "לערכאה הדיונית נתון חופש רב בעניינים דיוניים, ובהכריעה בהם עליה לאזן בין זכויות הצדדים לבין האינטרס הציבורי כי הליכים משפטיים ייקבעו ויישמעו מהר ככל האפשר" (בר"ע 38234-12-12 שבשבת עיתונות בע"מ - חדוה גבאי, מיום 20.12.12; להלן – עניין שבשבת עיתונות; כן ראו את בר"ע 13046-04-11 עמאד פיומי - בן עמי שאול גינון והשקיה בע"מ, מיום 10.4.11). החלטתו של בית הדין האזורי עולה בקנה אחד עם מדיניות בתי הדין לנהל את ההליכים במהירות וביעילות ככל הניתן; במסגרת זו ניתן להתחשב גם באורך חיי ההליך (עניין שבשבת עיתונות). יש לזכור כי המבקשת מודעת לצורך בהגשת תצהירים מטעמה (על כל הכרוך בכך מבחינת הבירורים הדרושים) מזה זמן רב, ואף מודעת למועד ההוכחות (שנקבע בתיאום עמה) מזה קרוב לשלושה חודשים. עם כל ההבנה לקשיים ולעומס העבודה הנגרם כתוצאה מלוח הזמנים, לא שוכנעתי כי יש בהם כדי לפגוע בהגנתה של המבקשת או כדי לגרום לעיוות דין.