בר"ע 26306-03-15 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל' 14374-11-14). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.10.14 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, בין היתר, כי למבקשת דרגת נכות בשיעור 10% בתחום הנפשי, בתחולה מיום 1.1.12. בבקשתה טוענת המבקשת כי הוועדה לא התייחסה לתיעוד המצוי בתיקה הרפואי, לפיו יש לקבוע את תחולת דרגת הנכות בתחום הנפשי משנת 2009.

2.המבקשת, ילידת 1956, עבדה ככוח עזר בבית חולים, ופגיעתה "מחלת גב תחתון" הוכרה על ידי המוסד כפגיעה בעבודה. ביום 22.6.14 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים לפיו הוחזר עניינה של המבקשת לוועדה הרפואית, בין היתר, על מנת שהוועדה תנמק את מועד תחולת הנכות שנקבעה למבקשת בתחום הנפשי, ואם תמצא לנכון, לאור הממצאים והחומר הרפואי שבפניה לשנות מקביעותיה לעניין מועד התחולה, תוכל לעשות כן (בל' 13490-03-14, להלן: פסק הדין המחזיר).

3.ביום 1.10.14 התכנסה הוועדה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר. אשר לתחולת הנכות בתחום הנפשי קבעה הוועדה בסעיף סיכום ומסקנות, כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 22/6/14 והקשיבה לדברי הנפגעת ובא כוחה בקשב רב.

בחיפוש במסמכים שבתיקה לא נמצאה שום עדות רפואית, וגם לא נמצאה קודם לשנת 2012 עדות לבעיה או לתלונה נפשית. לא נבדקה אצל פסיכיאטר ואף לא התלוננה לפני רופא המשפחה על בעיה נפשית לפני שנת 2012".

נוכח האמור קבעה הוועדה כי אין היא רואה מקום לשנות את מועד תחולת הנכות שנקבעה למבקשת בתחום הנפשי. על כך הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

4.בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על טענת המבקשת לפיה היא סברה כי מלוא התיעוד הרפואי בעניינה עמד לפני הוועדה, לרבות סיכום ביקור אצל רופאת המשפחה מיום 1.3.09, בו תועדה תלונתה על מתח ולחץ בעבודתה. לגישתה של המבקשת, מסמך זה הוא מהותי ומחייב את התייחסות הוועדה. בית הדין קבע כי בפסק הדין המחזיר נדרשה הוועדה לשקול שנית את מועד תחולת הנכות בתחום הנפשי. בהתאם, עיינה הוועדה בכל המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה וקבעה כי לא קיים תיעוד על בעיה או על תלונה בתחום הנפשי לפני שנת 2012, וכי המבקשת לא נבדקה על ידי פסיכיאטר לפני מועד זה ולא התלוננה לפני רופא המשפחה על בעיה בתחום זה. בית הדין ציין כי לראשונה במסגרת הערעור העלתה המבקשת טענה לגבי המסמך מיום 1.3.09. מסמך זה לא הוצג לפני הוועדות הרפואיות שדנו בעניינה של המבקשת; לא הוצג לפני הרופאה הפסיכיאטרית המטפלת במבקשת ד"ר פאינה פל; אינו מאוזכר בחוות הדעת מיום 8.4.13 מטעם המבקשת מאת ד"ר רוני ומוש, מומחה בפסיכיאטריה. כמו כן, המבקשת לא טענה, וממילא לא הציגה כל אסמכתא כי המסמך אכן היה בתיקה הרפואי ועמד לפני הוועדה. ככל שהיה מדובר במסמך מהותי, הייתה המבקשת מציגה אותו לוועדה מבעוד מועד. לגופו של עניין קבע בית הדין, כי במסמך זה נרשמה תלונה חד פעמית בדבר מתח ולחץ בעבודה. אין בתלונה זו כדי להעיד על תלונה בתחום הנפשי, ומשכך, אין באמור במסמך כדי לסייע. לאור האמור קבע בית הדין כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, וכי לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. לפיכך דחה בית הדין האזורי את הערעור.

5.בבקשתה חוזרת המבקשת על טענתה כפי שנטענה לפני בית הדין האזורי, כי היה על הוועדה להתייחס גם למסמך מיום 1.3.09 בו נרשם כי "מדווחת על מתח ולחץ בעבודה ... האחראית בעבודתה מתנכלת לה חשה שאינה מסוגלת לעבוד איתה ... הכאבים בחזה וביד שמאל התגברו" [הרווחים במקור, ר.ר.]. לגישתה של המבקשת, ברור כי הרקע לתיעוד זה הוא הפגיעה בגב התחתון, שהוכרה כפגיעה בעבודה, וכי ישנו קשר סיבתי בין מצבה הגופני של המבקשת ובין ההתעמרות שחוותה במקום עבודתה. הוועדה לא התייחסה למסמך מהותי זה על אף שציינה בפרוטוקול כי חיפשה תלונה לרופא המשפחה. לפיכך, ומאחר שמדובר בחוק סוציאלי, יש להחזיר את הדיון לוועדה על מנת שתדון במסמך זה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

7.בפסק הדין המחזיר התבקשה הוועדה לנמק את מועד תחולת הנכות שנקבעה למבקשת בתחום הנפשי, וכי אם תמצא לנכון לאור הממצאים והחומר הרפואי שבפניה לשנות מקביעותיה לעניין מועד התחולה, תוכל לעשות כן. מעיון בהחלטת הוועדה עולה בבירור כי המבקשת לא הפנתה את הוועדה למסמך זה, שעל פי קביעת בית הדין האזורי אינו נזכר בחוות הדעת שהוגשה מטעמה לוועדה, בערר שהגישה או בהליך בו ניתן פסק הדין המחזיר. זאת, על אף שהייתה מיוצגת במשך כל ההליך על ידי בא כוח. מטענות המבקשת ומן התכתובות שצירפה לבקשתה עולה כי רק לאחר שקיבלה את פרוטוקול הוועדה וביקשה להשיג על החלטתה, היא ניגשה לקופת החולים ואיתרה את המסמך מיום 1.3.09, שלשיטתה הינו מסמך מהותי המעיד על בעיה בתחום הנפשי. ככל שהיה מדובר במסמך מהותי, היה מצופה כי תינתן לו התייחסות במסגרת מסמכים אלה. כמו כן, כפי שציין בית הדין האזורי, אף לגופו של עניין אין במסמך כדי לשנות. תלונה חד פעמית אודות מתח ולחץ בעבודה, שלאחריה, אף לשיטת המבקשת, אין בתיק הרפואי ולא כלום אודות בעיה נפשית, אינה מהווה עדות ללקות נפשית. לפיכך, אין לקבל את הטענה כי מדובר במסמך מהותי המחייב את התייחסות הוועדה.