בר"ע 25869-11-16

השופט רועי פוליאק

1. בקשת רשות ערעור על פסק דין בהליך דיון מהיר שניתן על ידי בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת ד' חסון זכריה; ד"מ 50698-03-16), בגדרו נתקבלה, בחלקה, תביעת המשיב נגד המבקשת, אשר חויבה לשלם למשיב השלמת פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והוצאות משפט.

2. המשיב עבד בשורות המבקשת, חברה לייבוא ולשיווק של מוצרי קוסמטיקה, המשווקת את מוצריה לרשתות הפארם השונות, מיום 20.12.2010 ועד לפיטוריו ביום 14.8.2015. עם סיום עבודת המשיב, חישבה המבקשת את פיצויי הפיטורים המגיעים לו לפי שתי תקופות עבודה שונות. התקופה הראשונה, מתחילת העבודה ועד ליום 30.4.2014, בה הועסק כדייל מבצעים בנקודות מכירה והשתכר שכר שעתי, והתקופה השניה, מיום 1.5.2014 ועד לכניסת הפיטורים לתוקף, בה הועסק כסוכן מכירות לרשתות השונות והשתכר שכר חודשי. בתביעה שהגיש המשיב עם סיום עבודתו, טען המשיב כי יש לערוך את חישוב הפיצויים לפי המשכורת האחרונה ולא לפי שתי תקופות, להוסיף את סכום האש"ל ששולם לו לשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ולחייב את המבקשת בתשלום פיצויי הלנה.

3. בית הדין האזורי קיבל, בחלקה, את תביעת המשיב. בית הדין קבע, כי אכן יש לחשב את הפיצויים לפי מכפלת המשכורת האחרונה בכל שנות ההעסקה – ולא לפי שתי תקופות העסקה שונות - ולשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים חלקיים, אך דחה את התביעה להכללת סכומי האש"ל במשכורת הקובעת לחישוב פיצויי הפיטורים. המבקשת חויבה, לפיכך, לשלם לתובע סכום של 5,154 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים ו – 750 ש"ח בגין פיצויי הלנה. כמו כן חויבה המבקשת לשאת בשכר טרחת פרקליטי המשיב והוצאות משפט בסכום של 3,500 ₪. בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשת, תוקפת המבקשת את הקביעות העובדתיות והמשפטיות של פסק הדין, המטילות עליה חיובים כספיים, כפי שיפורט בהמשך הדברים.

4. תכליתו של הדיון המהיר היא להגיע ל"הכרעה צודקת ומהירה" בתביעות כספיות שהיקפן מוגבל. כפועל יוצא מכך קבע המחוקק, כי – בניגוד לפסק דין בהליך "רגיל" – פסק דין בהליך של דיון מהיר אינו מצמיח זכות ערעור, אלא הגשת ערעור כפופה לקבלת רשות (ראו: סעיפים 31(ב) ו – 31(ד), בהתאמה, לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969; השוו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כלל דומה לתקיפת פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות). ואכן, בפסיקה עקבית של בית דין זה נקבע, כי התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו בהליך דיון מהיר תהיה מצומצמת ביותר ותוגבל לבירור שאלות משפטיות (דב"ע נז/9-12 קוריאט – שובל (27.4.1998)).

5. לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, פסק הדין ומכלול החומר בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נדרשת תשובה לבקשה, משנסיבות העניין אינן מצדיקות מתן רשות ערעור תוך חריגה מהכלל המנחה של התערבות מצומצמת ביותר בהליכי דיון מהיר. להלן אנמק בקצרה החלטתי.

6. מתכונת חישוב פיצויי הפיטורים – המבקשת גורסת כי חל שינוי מהותי במתכונת העסקת המשיב בכל אחת מתקופות ההעסקה, באופן שיש לחשב את פיצויי הפיטורים בכל אחת מהתקופות בנפרד, בהתאם למתכונת שנקבעה בדב"ע תשן/3-107 מנפאואר (ישראל) בע"מ – צפריר גוטרמן (פד"ע כב 138). לגישת המבקשת, קיים שוני מהותי בין תפקיד דייל המכירות, המשווק מוצרים פרטניים ללקוחות בנקודות מכירה, לבין תפקיד סוכן המכירות, המשווק מוצרים חדשים לרשתות בכמות סיטונאית. המבקשת מציינת בטרוניה "איזה קשר יש בין איפור נשים לבין מכירה בכמויות לרשתות?!". המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בית הדין שגה עת קבע כי לא חל שינוי בהיקף העסקת המשיב בין תקופות העבודה וכי במעבר המשיב מתפקיד דייל מכירות לתפקיד סוכן מכירות יש לראות כקידום בתפקיד ולא כשינוי מהותי בהסכם ההעסקה.

   בחינת מכלול הראיות מלמדת, כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין המבוססות על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדויות שהובאו בפניו, לפיהן המשיב לא עבר הכשרה מיוחדת עם מעבר התפקיד, אשר בוצע עקב הכוונה לקדמו, ולא חל שינוי בהיקף העבודה של המשיב עם המעבר ממשרה שעתית למשרה חודשית. ממילא, אין להתערב בקביעה המשפטית של בית הדין האזורי - הנסמכת על העובדות הרלוונטיות להעסקת המשיב ולקידומו, כפי שנקבעו על ידה, ועשויה להשתנות בנסיבות עובדתיות אחרות - לפיה יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי המשכורת האחרונה ולא לפי שתי תקופות ההעסקה.

7. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – בית הדין דחה את הבקשה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין הפרשי פיצויי הפיטורים שפסק לאור דחיית מתכונת חישוב פיצויי הפיטורים לפי שתי תקופות. עם זאת, בית הדין האזורי פסק למשיב פיצויי הלנה בסך 750 ₪ בגין איחור של ארבעה חודשים בתשלום סכום של 1,704 ₪, אשר שולם למשיב כהשלמת פיצויי פיטורים מעבר לסכומים שנצברו במרכיב הפיצויים בקופת הגמל. לגישת המבקשת, האיחור בתשלום נבע מטעות כנה, אך בית הדין האזורי קבע, לאור עדות חשב המבקשת לפיה נתבקש לראשונה לחשב את פיצויי הפיטורים בשלהי חודש דצמבר 2015, כארבעה חודשים לאחר פיטורי המשיב, כי לא שוכנע כי הטעות שהביאה לאיחור בתשלום היתה "טעות כנה". לא מצאתי כל טעם להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בקביעת עצם הפיצוי או שיעורו.