בר"ע 24342-02-15 לה שם סת נ' חברת מיקי את עודד בע"מ

 השופט אילן איטח

• לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע (סע"ש 47431-05-14; השופט יוחנן כהן) מיום 29.1.15, ובו התקבלה בקשת המשיבה להורות למבקש 1 לגלות בתצהיר גילוי מסמכים, בין היתר, "עותק צילומי קריא של הדרכון" (להלן – הדרכון).

   

• בפתח הדברים אציין כי בבית הדין האזורי מתנהלות שתי תובענות נפרדות של כל אחד מהמבקשים כלפי המשיבה. התובענה האחת – של המבקש 1 (מספרה צוין לעיל); התובענה השניה - של המבקש 2 (סע"ש 33027-06-14). מעיון במערכת נט המשפט לא עולה כי הדיון בתובענות אוחד. אף על פי כן, מתנהלים המבקשים, משלב גילוי המסמכים, כאילו מדובר בתובענות שאוחדו. כך, קורה שבבקשת רשות הערעור שלפני שמכוונת, מבחינה מנהלית, להחלטות בית הדין האזורי בתובענה של המבקש 1, מצויין גם שמו של המבקש 2 וההחלטות בתובענה שלו. מדובר בהתנהלות דיונית בלתי אפשרית. לכל מבקש שמורים הליכים משל עצמו ואין בנמצא אפשרות לנהל בהליך האחד הליכים המתייחסים לתיק האחר. לפיכך, יודיע המבקש 2 עד ליום 1.3.15 מדוע לא ימחק שמו מבקשת רשות הערעור הנוכחית.

   

• אשר למבקש 1 – לאחר עיון בבקשה ובכלל חומר התיק, מצטיירת התמונה הבאה:

   

  מחד גיסא, לכאורה, המבקש 1 "נזכר" להעלות את טענותיו לפרטיות בקשר לגילוי הדרכון, לראשונה, בתגובה לתשובת המשיבה לבקשה לעיון חוזר (תגובה מיום 1.2.15), ולא במועד המיועד לכך לפי החלטת בית הדין האזורי מיום 7.1.15. אלא שתגובת המבקש מיום 1.2.15 לא עמדה לפני בית הדין האזורי בבואו ליתן את החלטתו בבקשה לעיון חוזר. משכך בית הדין האזורי כלל לא התייחס לשאלת הפרטיות. מאידך גיסא, לכאורה יש ממש בטענה לפרטיות.

   

  בנסיבות אלה נראה כי נכון יהיה להחזיר את בירור העניין לבית הדין האזורי, תוך חיוב המבקש 1 בהוצאות משפט בגין התנהלותו.

   

  לחלופין, וככל שיש צורך אמיתי בהוכחת כניסה ויציאה מישראל של המבקש 1, ניתן לכאורה להשיג את אותו המידע באמצעים פוגעניים פחות, למשל, באמצעות תדפיס כניסות ויציאות לישראל לתקופה הרלוונטית לתובענה. בהקשר זה אציין כי לכאורה חיוב המבקש 1 לגלות את הדרכון לא הוגבל בתקופות.

   

• לאור האמור לעיל ממליץ בית הדין למבקש 1 ולמשיבה לבוא בדברים ולבחון אפשרות להגיע להסדר שייתר את ההכרעה בבקשה. המבקש 1 והמשיבה יודיעו עד ליום 1.3.15 האם הגיעו להסדר כאמור.