מ.מ. נ' המוסד לבטוח לאומי

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

• לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (ב"ל 42021-03-16; השופט טל גולן), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 17.1.16 (להלן גם - הוועדה), אשר קבעה כי מצבו של המבקש ניתן ליישום חלקי של פריט א'4 לרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות. בהתאם לכך, קבעה הוועדה דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 60%.

• בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי היה על הוועדה לבדוק כל שריר בנפרד והוועדה שגתה בכך שקבעה כוח שרירי קבוצתי עבור כל ארבעת השרירים. כמו כן, היה על הוועדה להפעיל שיקול דעת לטובת המבוטח. המבקש אף הפנה לפסיקה ממנה לדעתו ניתן להסיק כי מתקיימים התנאים בעניינו ליישומו של פריט א' 4 במלואו.

• לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקש כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור.

• עניינו של המבקש הוחזר לוועדה מכוח פסק דינה של הרשמת תלחמי סוידאן בתיק ב"ל 22263-04-15, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, ולפיה עניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתשקול את עמדתה מחדש לאחר שתעיין בחוות דעתו של פרופ' רייס מיום 29/10/14 ותתייחס אליה בהנמקה.

• הלכה פסוקה היא כי משהוחזר על ידי בית הדין עניינו של מבוטח לוועדה לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162).

• כפי שקבע בית הדין האזורי הוועדה התייחסה בצורה מפורטת ומנומקת לחוות דעתו של פרופ' רייס מיום 29/10/2014, וכפי שהיא נדרשה לעשות בפסק הדין שהחזיר אליה את הדיון.

• בית הדין האזורי נימק קביעתו בכך שהוועדה הגיעה לממצאים שונים לחלוטין מאשר אלה אשר אליהם התייחס פרופ' רייס בחוות דעתו, ומה גם שפרופ' רייס מסכים בעצמו כי בעניינו של המבקש הוועדה הפעילה אסכולה מ"בית שמאי", ולא מ"מבית הלל". כלומר, גם פרופ' רייס מסכים כי המדובר בעניין של שיקול דעת, וזה כאמור לעיל מסור לוועדה ולפי שיקול דעתה הרפואי מקצועי. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי פרופ' רייס הסתמך במידה רבה בחוות דעתו, על ההנחה ולפיה הוועדה הייתה צריכה לבדוק את שלושת השרירים של המבקש בצורה נפרדת, אולם טיעון זה לא בוסס מבחינה רפואית ולא הוסבר מדוע הוועדה בהכרח הייתה צריכה לפעול כך.

• הטיעונים הנוספים אותם מעלה המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור יוצאים למעשה כנגד שיקול דעתה המקצועי-רפואי של הוועדה שבו אין בסמכות בית הדין להתערב.