בר"ע 16974-02-15 ישראל טסלר נגד פינקו לייבוביץ

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט אורן שגב; סע"ש 42830-10-13). בהחלטה מושא הבקשה התקבלה בקשת המשיב, התובע בהליך העיקרי, למחוק שני סעיפים מכתב ההגנה מהטעם שאינן רלוונטיות להוכחה וביסוס הגנתו של המבקש, הנתבע בהליך העיקרי, ומחמת היותן כוללות אמירות קשות ומבישות כלפי המשיב ובני משפחתו. כמו כן, נדחתה בקשתו של המבקש לשלוח הודעות לצדדים שלישיים, קרובי משפחה של המשיב. נוכח התוצאה בשתי הבקשות קבע בית הדין האזורי כי המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 6,000 ₪.

2. בקשת רשות הערעור סבה על החלטת בית הדין האזורי למחיקת סעיפים מכתב ההגנה ועל חיובו של המבקש בהוצאות "גבוהות במיוחד". לטענת המבקש, הסעיפים שנמחקו מכתב ההגנה דרושים לביסוס טענתו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן המשיב אינו עומד מאחורי התובענה והיא אינה משקפת את עמדתו; הסעיפים שנמחקו נוסחו בלשון נקייה ומנומסת ולא נועדו לפגוע במשיב ו/או בבני משפחתו אלא הם נטענו מתוך ידיעה של המבקש את מצב הדברים; בית הדין אינו "עורך על" של כתבי טענות, ויש לשמור על חופש הטיעון של בעלי הדין; פסיקת הסך הגבוה של 6,000 ₪ מהווה מקרה חריג המצדיק את התערבותו של בית הדין הארצי.

3. לאחר בחינת הבקשה וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת המשיב.

4. ההחלטה מושא הבקשה היא החלטה דיונית. הלכה היא כי ערכאת הערעור איננה ממהרת להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה בפניה מתנהל ההליך ושבפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן [ע"ע (ארצי) 270/99 עמותת בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים - רמי לוי, פד"ע ל"ד 637 (1999)]. לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל והתערבות בהחלטת בית הדין האזורי. אציין, כי עיון בכתב ההגנה מעלה כי נוכח הסעיפים הרבים שלא נמחקו מכתב ההגנה, לא נמנעה מהמבקש האפשרות לטעון את טענותיו המהותיות, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, וכי המשיב אינו עומד מאחורי התביעה.

5. אשר לחיוב בהוצאות: ככלל, לא יתערב בית דין שלערעור בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, כערכאה דיונית, בקביעת שיעור הוצאות משפט [ע"ע (ארצי) 48431-02-11 משה חננאל – אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיטיד (15.9.2014)]. מעבר לאמור, סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי בית הדין הארצי ייתן רשות ערעור על החלטה אחרת "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". במקרה הנדון, אין בהחלטת הביניים בעניין ההוצאות כדי להשפיע על המשך התנהלות ההליך בבית הדין האזורי, או לגרום למבקש נזק של ממש, ולא מתקיימות הנסיבות הקבועות בסעיף 26(א) לחוק המצדיקות מתן רשות ערעור. אוסיף, כי המבקש רשא לבקש מבית הדין האזורי כי בפסיקת ההוצאות בפסק הדין בהליך יביא בחשבון את חיובו בהוצאות בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור ואת טענותיו בעניין זה. כמו כן המבקש יהיה רשאי להעלות את טענותיו בעניין חיובו בהוצאות גם בערעור על פסק הדין הסופי, ככל שיוגש ערעור.

    

6. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.

    

   ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ה (08 מרץ 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.