ח.כ. נ' המוסד לבטוח לאומי

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן; ב"ל (ב"ש) 37656-12-15 כהן – המוסד לביטוח לאומי (8.1.2017)) בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.12.2015.סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

הרקע לבקשה

2. המבקש, יליד 1974, נהג מונית בעברו. במהלך עבודתו ביום 25.4.2006 נפגע המבקש בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. המבקש נפגע בצוואר, בגב, ובידיים.

3. ועדה רפואית מיום 18.9.2006 קבעה כי לא נותרה למבקש נכות בעקבות התאונה. בהחלטתה ציינה הוועדה כי למבקש יש תלונות רבות על כאבי גב תחתון לפחות משנת 1998.

4. במהלך שנת 2012 החל המבקש לעבוד כנהג אוטובוס.

5. ביום 4.11.2014 הגיש המבקש תביעה להחמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

6. ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה בעניינו של המבקש ביום 8.2.2015 קבעה שאין החמרה בעקבות התאונה משנת 2006, אלא כי "מצבו כיום מתאים לתחלואה טבעית של תהליך שהחל בשנת 1998".

המבקש הגיש ערר על החלטה זו.

7. ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 8.12.2015 (להלן: הוועדה) דחתה את הערר לאחר שקבעה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הרפואי הנוכחי של המבקש.

כנגד החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

פסק דינו של בית הדין האזורי

8. בית הדין האזורי דחה את הערעור בקבעו כי קביעת הוועדה בדבר היעדר קשר סיבתי היא קביעה רפואית מובהקת. לפיכך קיבל בית הדין האזורי את הטענה שבמקרה זה לא התעורר כלל צורך לדון בשאלת מצב קודם ובעריכת חשבון עובר ושב. כן קבע בית הדין האזורי כי הוועדה התייחסה באופן ראוי לחוות דעתו של ד"ר ולן שאותה הגיש המבקש לתמיכה בערר.

כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

9. לטענת המבקש במצב דברים בו דחתה הוועדה את הערר על סמך קיומו של מצב רפואי קודם, היה עליה להצביע על נתונים מוכחים בדבר מצבו הקודם של המבקש, כפי שנקבע בדב"ע (ארצי) נג/1-46 מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו(1) 364 (1993). להלן: הלכת מרגוליס). לטענת המבקש אין בתיעוד הרפואי מהתקופה שקדמה לתאונה אינדיקציות להגבלה בתנועה או קביעת דרגת נכות ולכן הוועדה אינה רשאית לקבוע שמצבו של המבקש נובע ממצב קודם. זאת ועוד, לטענת המבקש המצב הקודם נוגע לחוליות L5-S1 ואילו כיום עיקר הפגיעה הוא בחוליות L4-L5. מוסיף המבקש וטוען כי בניגוד לקביעת הוועדה הוא דווקא פנה לטיפולים רפואיים בין התאונה לבין התביעה להחמרה, אולם אין לו תיעוד של פניות אלה מכיוון שהם נעשו אצל מטפלים פרטיים. עם זאת המבקש צירף תיעוד מטיפולי פיזיותרפיה שאותם עבר מיום 17.10.2010 ואילך. כן טוען המבקש כי הוועדה לא התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו של ד"ר ולן.

דיון והכרעה

10. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיב. טעמיי לכך יפורטו להלן.

11. הוועדה מושא דיוננו קבעה כך: