בר"ע 14799-03-16

השופט משה טוינה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (סע"ש 44473-01-15, השופטת כרמית פלד) מיום 26.2.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן צו המורה לחברת כביש 6 למסור לידי המבקש תדפיס שעות כניסה ויציאה מכביש 6 של הרכבים שקיבל המבקש לשימושו מהמשיבה 1 (להלן: "התדפיס") והוא חויב בהוצאות המשיבים בסך של 1,500 ₪ (להלן: "ההחלטה"); ובקשת עיכוב ביצוע על ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור.

2.על פי ההחלטה אין בתדפיס כדי לשפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים בשאלת היקף העסקתו של המבקש בשירות המשיבה שכן המבקש, אף לדבריו, עשה שימוש פרטי ברכבים שהעמידה המשיבה לרשותו. מכאן שאין בזמני הכניסה והיציאה של הרכבים שנמסרו לחזקתו של המשיב מכביש 6, כדי ללמד על מסגרת שעות העבודה של המבקש בשירות המשיבה. על רקע זה ובהתחשב בעלויות הנוספות שייגרמו למשיבה ככל שתתקבל הבקשה למתן צו למסירת התדפיס המבוקש ובהתחשב בעיתוי הגשת הבקשה, נדחתה בקשת המבקש; והמבקש חויב בהוצאות.

3.במסגרת הבקשה טען המבקש כי לא היה מקום לשלול ממנו את האפשרות להצגת ראייה החיונית לדבריו, לבירור האמת; ולא היה מקום לחייב אותו בהוצאות משפט בעקבות דחיית הבקשה. בפרט כאשר במקרים בהם נדחו בקשות המשיבים, לא חויבו אלה בהוצאות.

4.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות מבלי לבקש את עמדת המשיבים לבקשה.

לעניין זה די לומר כי ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, היא החלטה דיונית שכרגיל איננה נושא להתערבותה של ערכאת הערעור. לא מצאתי כי שיקול הדעת שהפעיל בית הדין האזורי בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור מצדיק בענייננו חריגה מהכלל.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהוצאות משפט שנפסקו על ידי הערכאה שלפניה התנהל הדיון, והעובדה כי במקרים מסוימים ראה בית הדין האזורי מקום לחייב צד בהוצאות על בקשות שהוגשו במסגרת ההליך ונדחו, ובמקרים אחרים לא – איננה סיבה להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת בית הדין האזורי בהוצאות שהטיל על המבקש. שהרי על בית הדין לבחון את סוגיית ההוצאות, בכל מקרה לגופו.

משנדחתה בקשת רשות הערעור, הבקשה לעיכוב ביצוע החלטה על חיובו בהוצאות שהוטלו עליו בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור – נדחית.

5.סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה עמדת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' אדר ב' תשע"ו (17 מרץ 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.