בר"ע 13947-12-15

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בל אביב- יפו מיום 23.11.15 (השופט הבכיר יצחק לובוצקי; ס"ע 17118-02-14) שבה נקבע כך:

   "גם ללא הגשת הבקשה, ביה"ד אינו נזקק לראיה לרבות תצהיר שהוגש באיחור, כאשר המגיש לא ביקש ולא קיבל הארכת מועד מתאימה. והיה ויוכח בדיון שהתצהיר הוגש באיחור ללא הארכת מועד, ממילא ימחק ממסכת הראיות והעד לא ישמע."

2. בתמצית אציין כי המבקש, אזרח אריתריאה, הגיש תביעה לתשלום זכויות בגין תקופת עבודתו וסיומה. בישיבת קדם המשפט מיום 13.1.15 נקבע לוח הזמנים לתצהירי העדות מטעם הצדדים ולישיבת הוכחות (יום 29.11.15). ביום 8.11.15 הוגשו התצהירים האחרונים מטעם ההגנה. ביום 23.11.15 הגיש המבקש לבית הדין תצהיר של עד נוסף (להלן - התצהיר הנוסף ו- העד, לפי העניין). בו ביום ביקשה המשיבה 1 "להוציא" מתיק בית הדין את התצהיר הנוסף שהוגש באיחור. עוד באותו יום – יום 23.11.15, ניתנה ההחלטה הנ"ל מושא בקשת רשות הערעור.

3. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 29.11.15 התקיים דיון ההוכחות. במהלכו נחקר המבקש על תצהירו; עד המשיבה 1 לא התייצב ונקבע מועד נוסף לשמיעתו לעוד חודשים מספר; המשיבה 2 הודיעה כי אין לה עדים; התביעה כנגד המשיבה 3 נמחקה בהסכמה. במסגרת הדיון האמור ביקש המבקש להעיד את העד תוך שהוא מסביר כי תצהירו הוגש באיחור מאחר והעד הגיע אל ב"כ המבקש באיחור. בית הדין האזורי שב ודחה את בקשת המבקש להעיד את העד. להלן נימוקיו:

   "אין מקום להתיר הגשת תצהירים באיחור כה רב.

   סדרי בית הדין נועדו כדי שישמרו עליהם

   גם גמישות בית הדין לעבודה בסדרי דין אין פירושה אנדרלמוסיה, שבסופו של יום פוגעת במתדיינים אחרים הנאלצים לחכות שנים למשפטים בשל מחדלים הקשורים במתדיינים אחרים.

   הבקשה נדחית.

   לא שמעתי נימוק המניח את הדעת לאיחור בהגשת הנוסף".

4. המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור שלפני שמופנית כלפי ההחלטה מיום 23.11.15.

5. לאחר עיון בבקשה ובכל חומר התיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקש ביכר לתקוף אך ורק את ההחלטה מיום 23.11.15. אלא שתקיפת החלטה זו לא תועיל למבקש נוכח ההחלטה מיום 29.11.15, בה שבה ונדחתה בקשתו להעיד את העד חרף האיחור בהגשת תצהירו.