בר"ע 12872-03-14 ע' נ' המוסד לביטוח לאומי

הנשיא יגאל פליטמן

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא, השופטת איטה קציר; ב"ל 1575-05-13), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים אשר התכנסה ביום 29.2.12 (להלן - הוועדה).

    

2. בית הדין האזורי דחה את ערעורו של המבקש על הסף, מחמת התיישנות המועד להגשתו. בית הדין האזורי קבע כי לבית הדין לעבודה אין סמכות להאריך את המועדים שננקבו בתקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים. שעה שמדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא עניין לבית הדין, לא חלה תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991, בדבר הארכת מועדים מטעמים מיוחדים שיירשמו, להבדיל מעשיית פעולה בזמן המשפט עצמו. בית הדין קמא הפנה לקבוע בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז - 1977, לפיה ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים יוגש לבית הדין לעבודה תוך 60 יום מהיום בו נמסרה ההחלטה למערער.

    

3. בית הדין האזורי הבהיר כי לא נמצא כל נימוק המצדיק לסטות מהכלל האמור, בפרט כאשר בעת חילופי הדברים בין המבקש למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) היה המערער מיוצג על ידי עו"ד, כאשר מכתבים בעניינו באותה העת נכתבו על ידי באת כוחו דאז. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור לבית דין זה.

    

4. המבקש טען בבקשתו כי הנושא עליו הוגש ערעור המבקש לבית הדין קמא הינו עקרוני והשאלה בעניינו הינה - האם הגמלה אשר מגיעה למבקש הינה בגין נכות החל משנת 2004 או החל משנת 2009. המבקש פרס את נסיבות מצבו הבריאותי והכלכלי וטען כי רק לאחר דיונים רבים בבית הדין האזורי הכיר המוסד בעובדה שאכן נכות המבקש הינה נכות מהעבודה החל משנת 2004. המבקש גרס כי ביום 29.8.12 נשלחה אליו הודעת המוסד על החלטת הוועדה הרפואית מיום 28.8.12. מכתב זה של המוסד הומצא לידי המבקש ביום 5.9.12. לאחר מכן, במועדים 31.10.12, 24.12.12 ו - 13.2.13 נשלחו מטעמו של המבקש מכתבים למוסד לביטוח לאומי. מכתבים אלו, כך לטענת המבקש, לא נענו על ידי המוסד. זאת עד למכתב מטעם המוסד ביום 19.2.13. המבקש הלין כי המוסד אינו נוהג לעודד מבוטחיו לשקוד על זכויותיהם וכי יש ליתן לו יומו בבית המשפט.

    

5. בהחלטת השופט עמירם רבינוביץ, מיום 22.9.14, נקבע בעניינו של המבקש כזאת:

   "לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי מתבקשת תגובת המוסד לביטוח לאומי לשאלה מדוע, לפנים משורת הדין, לא יסכים המוסד שלא לעמוד על טענת ההתיישנות הערעור. ככל שיסכים המוסד לביטוח לאומי לאמור, יבוטל פסק דינו של בית הדין האזורי, וערעורו של המבקש יוחזר לבית הדין האזורי לדיון בפני שופט לגופו של עניין.

   למען הסר ספק יובהר, כי אין בהצעה זו כדי להצביע על סיכויי ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.8.12, או על סיכויי הבקשה שלפניי"