בר"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
10760-06-14
02/09/2014
|
בפני סגנית הנשיא:
ורדה וירט ליבנה
|
| - נגד - |
המבקשת:
ברט לינדסי
עו"ד ע. שילוני
|
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
|
| החלטה |
סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 8857-02-14; סגנית הנשיא איטה קציר), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין נפגעי עבודה (להלן גם הוועדה) מיום 5.1.14.
2.המבקשת נפגעה בצוואר ובשכמות בתאונת עבודה מיום 12.11.12. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לא נותרה לה נכות בגין התאונה. הוועדה הרפואית לעררים ערכה למבקשת בדיקה קלינית, עיינה במסמך מטעם ד"ר גורדון מיום 17.5.13 וקבעה כי אין קשר סיבתי בין מנגנון החבלה לבין הגבלות בתנועה והטיפול הניתוחי, ואין עדות לשינויים חבלתיים הקשורים לתאונה. הוועדה דחתה את הערר ואישרה את החלטת הוועדה מדרג ראשון. מכאן הערעור לבית הדין האזורי.
3.בית הדין האזורי דחה את הערעור משקבע כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. נקבע כי לא נפל פגם בהרכב הוועדה, לא ניתן להסיק כי פרופ' אידלסון הוא בעל התמחות בכירורגיה אורטופדית של כף היד, אין לראות בתעודה הרפואית מטעם פרופ' אידלסון משום חוות דעת, ולא נפל פגם בכך שהוועדה לא ערכה חשבון עובר ושב, לאור מסקנתה לעניין היעדר קשר סיבתי.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
4.בבקשת רשות הערעור נטען כי בנסיבות העניין היה על הוועדה לכל הפחות לשקול להתייעץ עם מומחה באורטופדיה של היד, ובמקרה שבו קיימת נכות היה עליה לברר מהו מקורה, להבהיר ממה היא נובעת ולבצע ניכוי בגין מצב קודם. עוד נטען כי היה על הוועדה לקבוע נכות זמנית.
5.לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקשת כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי שמנמק ומפרט היטב את מסקנותיו בדבר דחיית הערעור.
6.עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי היא רשמה את תלונותיה של המבקשת, ערכה לה בדיקה קלינית, התייחסה למסמך מטעם פרופ' גורדון, וקבעה כי אין קשר סיבתי בין מנגנון החבלה לתלונות המבקשת, ואין עדות לשינויים חבלתיים בשל התאונה. החלטה זו של הוועדה מנומקת ובהירה, ולא נפל בה פגם משפטי. כמו כן לא נפל פגם בהרכב הוועדה הואיל ונכלל בה מומחה בכירורגיה אורטופדית אשר רלוונטי לפגיעה, ולא הוגשה חוות דעת בתחום מומחיות צר יותר אשר יחייב את הוועדה לשקול התייעצות עם מומחה באותו תחום. בנוסף, לאור קביעת הוועדה, לא היה כלל צורך לבצע ניכוי בגין מצב קודם. לעניין הנכות הזמנית – המבקשת לא מבססת טענותיה בעניין זה על מסמכים רפואיים, ומעבר לכך, על פי המסמכים שצירפה לבקשת רשות הערעור, למעט כאבים ורגישות היא הרגישה טוב לאחר התאונה.
7.סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' אלול תשע"ד (02 ספטמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
