פסק דין
תביעה קטנה בגובה 2,955 ₪ שהגיש לקוח נגד חברת הוט טלקום.
התובע טען בכתב תביעתו ובעדותו לפניי כי בחודש נובמבר 2009 התקשר עם הנתבעת לרכישת חבילת שירותים משולבת (Bundle), במסגרתה התחייב לשלם 85 ₪ בחודש תמורת תשתית אינטרנט שסופקה על ידי הנתבעת ושירותי ספק אינטרנט שסופקו על ידי חברת 013 (נטויז'ן).
לטענת התובע, בחודש ינואר 2010 גילה כי בנוסף לתשלום האמור המועבר על ידו מדי חודש לחברת 013, מחויב כרטיס האשראי שלו בסכום של 80 ₪ עבור אותו השירות. התובע פנה לטענתו לחברת 013, אך זו הפנתה אותו לנתבעת. הנתבעת אישרה, כך לטענת התובע, כי הסכום חויב בטעות וסוכם כי החיוב ייפסק לאלתר. חרף ההסכמה האמורה, חייבה אותו הנתבעת בסכום של 80 ₪ בחודשים ינואר ופברואר 2010. בשלב זה החליט התובע להתנתק מהחבילה המשולבת. התובע פנה לחברת 013 ושילם לה קנס יציאה בסך 250 ₪. לאחר מכן הודיע טלפונית לנציג הנתבעת על התנתקותו מהחבילה, וזה אמר לו שאין בעיה אך על פי הנוהל תיצור עמו קשר מחלקת הניתוק. כעבור שלושה שבועות שב התובע ופנה לנתבעת, ולאחר שהועבר למחלקת הניתוק, סוכם שינותק מיידית. התובע ביקש לקבל מסמך בכתב המתעד את הסיכום האמור. הנתבעת סרבה בטענה כי אינה נוהגת להוציא מכתבים מסוג זה.
התובע ביקש שנציג הנתבעת יבוא לביתו לאסוף את המודם. הוסבר לו כי עליו להחזיר את המודם בתחנת השירות הקרובה לביתו. התובע עשה כן, ובמקביל ביטל את הרשאת החיוב להוט בחברת כרטיסי האשראי.
בחודש ינואר 2011 יצר עורך דין מטעם הנתבעת קשר עם התובע והודיע לו כי הוא חייב לנתבעת סכום של 665.86 ₪ המורכב מן החיובים הבאים: 145 ₪ עקב אי החזרת מודם; 100 ₪ עקב כך שנציג הנתבעת בא לאסוף את המודם מביתו; 100 ₪ עקב ביטול הרשאת החיוב בחברת כרטיסי האשראי לחודש אפריל 2010; ו-320 ₪ שכ"ט עו"ד.
התובע פנה למרכז השרות בו החזיר את המודם. נאמר לו כי יתכן שעקב טעות אנוש לא נשמר תיעוד על פעולתו. למרות האמור, סירב עורך הדין מטעם הנתבעת לוותר על דרישת החוב, והתובע שילם לו סך של 600 ₪ על מנת להימנע מהליכי הוצאה לפועל.
התובע מבקש החזר עבור גביית יתר במשך שלושה חודשים (240 ₪), החזר קנס יציאה ששילם ל-013 (250 ₪), החזר התשלום ששילם לעורך דינה של הנתבעת (600 ₪), פיצוי בגין אובדן ימי עבודה (745 ₪), החזר דלק בגין הנסיעה לתחנת השירות (70 ₪) ופיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עגמת נפש.
הנתבעת טענה בכתב הגנתה ובמהלך הדיון לפניי כי מעולם לא נתקבלה אצלה בקשת הצטרפות של התובע למבצע משותף עם חברת 013.
ביום 26.2.09 הצטרף התובע לחבילת שירותים משולבת של הנתבעת עם חברת בזק בינלאומי 014. התשלום בגין חבילה זו נגבה על ידי הספק (קרי: חברת בזק בינלאומי). המבצע היה למשך שנה. ביום 1.7.09 התקבל אצל הנתבעת קובץ מאת חברת בזק בינלאומי לפיצול החבילה המשולבת. מרגע הפיצול גבתה הנתבעת מהתובע בנפרד את דמי תשתית האינטרנט שסיפקה לו – 80 ₪ בחודש.
ביום 18.11.09 יצר התובע קשר טלפוני עם הנתבעת. לטענת הנתבעת, התעניין התובע לגבי מבצע בנדל, והוסבר לו שכיוון שהתשלום במבצע כזה מתבצע דרך ספק האינטרנט, נדרש הוא לפנות לספק על מנת שידאג לעדכן את המבצע. התובע לא אמר עם איזה ספק ברצונו להתקשר ורק הביע התעניינות כאמור. התובע לא יצר קשר עם הנתבעת לאחר שיחת הטלפון האמורה.
ביום 2.4.10 הודיעה חברת כרטיסי האשראי של התובע לנתבעת כי הוראת הקבע לחיוב בדמי המנוי לא כובדה עקב ביטולה על ידי התובע. הנתבעת פנתה לתובע במהלך חודש מאי 2010 בדרישה להסדיר אמצעי תשלום במנוי ולשלם את החוב שנוצר. בשלב זה טען התובע לראשונה כי בחודש אפריל 2010 התנתק כביכול משירות תשתית האינטרנט והשיב את ציוד הקצה לנתבעת. בדיקה שערכה הנתבעת במערכות המחשב שלה לא גילתה תיעוד להשבת הציוד, והתובע לא הציג מסמך כלשהו המאשר את טענתו. לכן פעלה הנתבעת על מנת לגבות את החוב. הנתבעת טוענת כי התובע העלה בפניה את טענתו בנוגע לחיובים כפולים לראשונה במכתב שהגיע למשרדיה ביום 15.2.11.
הנתבעת הודיעה בכתב הגנתה כי, כמחווה של רצון טוב, תדאג לזכות את התובע בגין איסוף ציוד הקצה ובגין הציוד. במהלך הדיון התברר כי הנתבעת אכן שילמה לתובע סך של 245 ₪.
הנתבעת כפרה באחריותה לחיובים שבוצעו על ידי חברת 013, וכן כפרה בסכומי התביעה.
דיון
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וכל אשר צורף להם, עיינתי במוצגים שהוגשו ושמעתי את העדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אי פעם התקשר עם הנתבעת ועם חברת 013 בחבילת שירותים משותפת.
עיון בדפי חשבון האשראי שהגיש התובע מעיד אמנם על כך שבחודשים 12/09 – 2/10 שילם סכום של 85 ₪ בחודש לחברת 013 וסכום של 80 ₪ לנתבעת, אך התובע לא הביא לעדות נציג של חברת 013 ולא הציג כל מסמך מטעמה של חברה זו שיוכיח עבור מה שולם לה הסכום האמור. הנתבעת הראתה כי התובע שילם לה סכום של 80 ₪ בחודש גם בחודשים שקדמו למועד בו לטענת התובע החל החיוב הכפול, ועניין זה תומך בטענתה של הנתבעת כי הכספים שגבתה מהתובע באותה תקופה אינם קשורים כלל לחבילה משותפת עם חברת 013.
לטענת הנתבעת כי גבתה את הכספים מהתובע לאחר פיצול, ביום 1.7.09, של חבילת שירותים משותפת בה התקשר התובע עמה ועם חברת בזק בינלאומי, תימוכין טובים בכך שהוכח כי התובע שילם באותה תקופה מדי חודש סכום כסף לחברת בזק בינלאומי, ובתמליל שיחת הטלפון שהתקיימה בין התובע לנציג הנתבעת ביום 18.11.09. בשיחה זו אמר התובע כי התנתק ממבצע, "לפני שלושה חודשים", וכן טען שהוא חושב שזה היה ב-012 (אמנם לא בבזק בינלאומי אבל גם לא בחברת 013). יתרה מכך, בכתב תשובתו מציין התובע במפורש כי "דרש" לבטל את חבילת הבנדל ביום 28.6.09.
אני קובע כי הנתבעת לא חייבה את התובע בכפל, אלא החל מיום 1.7.09, לאחר שחבילת השירותים המשותפת לה ולחברת בזק בינלאומי פוצלה, גבתה מהתובע תשלום חודשי עבור תשתית אינטרנט. עם זה, הנתבעת אינה טוענת שהודיעה למבקש על כי החל במועד זה תגבה ממנו תשלום עבור תשתית אינטרנט בנפרד ולפי מחיר המחירון, ומן הראיות ניתן לקבוע כי התובע אכן לא ידע על השינוי ולא הבין את משמעותו.