בר נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

פסק דין

1.בפני ערעור לפי סע' 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשמ"ה-1995 על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 2/7/09 אשר קבעה למערער נכות בשיעור 30% בשל תסמונת תשישות כרונית לפי סעיף 35 1 (ד).

עיקר טענות המערער

2.לטענת המערער, פגם נפל בהרכב הועדה בה לא ישב מומחה לתסמונת הפיברומיאלגיה והתשישות הכרונית.

3.שגתה הועדה משלא קבעה למערער 100% נכות בגין התסמונת בשילוב עם פיברומיאלגיה ולחילופין, בשל תופעות גופניות נוספות בעלות ו/או נטולות קשר למחלתו העיקרית אשר בגינן זכאי הוא לאחוזי נכות נפרדים.

4.עוד טוען המערער, כי שגתה הועדה משחיפשה אחר בדיקות מעבדתיות שגרתיות לאבחון בעיותיו הרפואיות שכן, מדובר בסינדרום, תסמונת, שהיא אוסף של סימפטומים הבאים יחדיו ואשר אינם מאובחנים בבדיקות שגרתיות.

5.מוסיף וטוען המערער כי שגתה הועדה בבחינתה את יכולת התנועה שלו, סימני דלקת או הגבלות טווח או נוזל, פרמטרים שאינם משמשים לבחינת התסמונת.

6.עוד טוען המערער, כי התסמונת מאופיינת בגלים ובמחזוריות ועל כן אין משמעות לבדיקה הרגעית בפני הועדה, והיה על הועדה להעניק למערער את הנכות המקסימלית בגין התסמונת, למשך 3 שנים.

7.לטענת המערער, שגתה הועדה משלא ציינה באילו מסמכים רפואיים עיינה, אילו מסמכים מקובלים עליה ואיזה מסמכים נדחים על ידה.

עוד שגתה הועדה בהתעלמה ממסכים רפואיים שהוצגו בפניה לגבי בדיקות במעבדות שינה והפרעות מעיים.

8.שגתה הועדה אף בכך שלא אימצה את חוו"ד פרופ' בוסקילה מטעם המערער ולא נימקה מדוע אינה מקבלת קביעתו כי בגין התסמונת יש להקנות למערער 40% נכות.

עיקר טענות המשיב

9.לטענת המשיב, כל טענות המערער בערעורו הן טענות רפואיות ואין בהחלטת הועדה כל פגם משפטי.

10.הועדה התכנסה בהרכב מתאים, ישב בה מומחה פנימאי שהינו המומחה המתאים בנסיבות העניין כאשר אין התמחות מוכרת ברפואה לתסמונות הנדונות, בדקה את המערער וציינה ממצאי בדיקתה.

11.הבדיקה הקלינית שיש לערוך היא בשיקול דעתה הרפואי מקצועי של הועדה. אין בית הדין מתערב אלא אם נפל פגם משפטי בפעולת הועדה.

ההבדל בין מחלה לתסמונת הינו עניין רפואי ולא משפטי, המסור לשיקול דעת הועדה.

12.הועדה התייחס לחווה"ד שהוצגה בפניה, אמצה את האבחנה המצויה בה אולם חלקה על שיעור הנכות.

13.על הועדה לקבוע נכות עפ"י הנחזה בעיניה ביום הבדיקה ואינה יכולה לנבא את העתיד לגבי התפרצות התסמונת.

במידת הצורך עומדת למערער הזכות להבדק מחדש.

14.אין על הועדה לפרט מה כולל התיק הרפואי שעמד בפניה, בו עיינה.