אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בר"ם 5061/15 אלמסגד גריוסוס צגטה ואח' נ' שר הפנים ואח'

בר"ם 5061/15 אלמסגד גריוסוס צגטה ואח' נ' שר הפנים ואח'

תאריך פרסום : 12/08/2015 | גרסת הדפסה
בר"ם
בית המשפט העליון
5061-15
12/08/2015
בפני שופט:
ע' פוגלמן

- נגד -
המבקשים: :
המבקשים: 1. אלמסגד גריוסוס צגטה 2. גברגזיאבר בריהוט קלה 3. המוקד לפליטים ומהגרים 4. האגודה לזכויות האזרח בישראל 5. ARDC מרכז לקידום פליטים אפריקאים 6. רופאים לזכויות אדם ישראל 7. קו לעובד 8. א.ס.ף ארגון סיוע לפליטים
עו"ד ענת בן דור
עו"ד אלעד כהנא
המשיבים:
1. שר הפנים 2. רשות האוכלוסין וההגירה 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. שר החוץ
עו"ד יוכי גנסין
עו"ד רן רוזנברג
עו"ד מוריה פרימן
עו"ד נועם מולה
פסק דין

           בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) דחה בקשה למתן צו ביניים שיורה למשיבים להימנע מהשמתם של המבקשים 1 ו-2 כמו גם של מסתננים אחרים, אזרחי אריתריאה או סודן, במשמורת, בגין אי שיתוף פעולה עם דרישת המשיבה 2 כי יצאו למדינה שלישית, וזאת עד להכרעה סופית בעתירה. הדיון בעתירה גופה קבוע ליום 9.9.2015. על כך נסבה בקשת רשות הערעור המונחת לפניי, אשר החלטתי לדון בה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

 

  1. המבקשים 1 ו-2 הם נתיני אריתריאה אשר הסתננו לישראל בשנת 2008 וכיום שוהים במתקן השהייה "חולות" על פי הוראת שהייה שהוציא ממונה ביקורת הגבולות (להלן: הממונה). השניים הגישו בקשות למקלט מדיני ובקשותיהם נדחו. על החלטות הדחייה לא הגישו המבקשים ערר. בהמשך נערכו לכל אחד מהם ראיונות בדבר יציאתם מישראל למדינה שלישית והובהר להם כי ככל שיסרבו הם עלולים להחשב כמי שאינם משתפים פעולה בהתאם לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), דבר שעלול לגרום להשמתם במשמורת. המבקש 1 התנגד להרחקה וטען כי על פי מידע שהגיע אליו מי שעזב למדינה שלישית לא זכה להגנה על זכויתיו באותה מדינה, וחלק מן המורחקים אף הושמו במשמורת. בנסיבות אלו הודיע לו הממונה כי בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל יש בהתנהגותו משום חוסר שיתוף פעולה עם הליכי הרחקתו ולפיכך הוא יועבר למשמורת. בהמשך לכך הוצא בעניינו של המבקש 1 צו העברה למשמורת, תוך מתן ארכה להתארגנות. בדומה הודיע גם המבקש 2 בראיונות שנערכו לו כי אינו מעוניין להיות מורחק למדינה שלישית משום שהגיע לישראל כדי לבקש מקלט בנסיבות פוליטיות; וצו העברה למשמורת ניתן גם בעניינו.

 

  1. המבקשים עתרו נגד ההחלטות האמורות. בעתירותיהם ביקשו לבטל את ההסדר שמכוחו נדרשו הם ואחרים במצבם לצאת את ישראל למדינה שלישית, שאם לא יעשו כן יושמו במשמורת. סירובם של המבקשים לצאת למדינה שלישית נובע, לטענתם, ממידע שנצבר עד כה על אודות גורלם של מי שעזבו לאותן מדינות ומהעדר מידע על אודות ההסדר עם מדינות אלו. לדברי המבקשים, מהמידע שנצבר עד כה עולה כי מי שעזב לרואנדה, שהיא לטענתם "מדינה שלישית", לא הורשה לשהות בה מעבר לתקופה מוגבלת; לא קיבל מעמד חוקי; ונחשף למעצרים חוזרים ונשנים. לביסוס חששם הפנו המבקשים לחוות דעת שהוכנה על ידי פרופ' גליה צבר מן התוכנית הבין אוניברסיטאית ללימודי אפריקה, החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב; לתצהיר של מבקש מקלט מאריתריאה אשר עזב את ישראל לאחרונה; ולעמדת נציבות האו"ם לפליטים. בהינתן האמור, עמדתם היא כי סירובם שלהם ושל אחרים במצבם לצאת לרואנדה הוא מוצדק, ולא ניתן לדרוש מהם לשתף פעולה עם דרישה שכזו. ודאי, כך המבקשים, שאין לכלוא אותם במשמורת בגין אי שיתוף פעולה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי אין מדובר בהרחקה מרצון כי אם מתוך אילוץ. מכאן עתירתם והבקשה למתן צו ביניים כמפורט ברישה הדברים.

 

  1. במענה לחששות שעליהם מצביעים המבקשים טענה המדינה כי אין תשתית קונקרטית המלמדת על סכנה למורחקים למדינה שלישית, והוסיפה כי אין לדון בבקשה ככל שהיא נוגעת לכלל המסתננים. על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית אפקטיבית הסכימה המדינה להציג את כל המסמכים הרלוונטיים הנוגעים להסדרים עם אותן מדינות שלישיות שאליהן אמורים המבקשים להיות מורחקים, במעמד צד אחד. יוער כי ההסכם שעליו חתמה מדינת ישראל עם מדינה שלישית חוסה תחת תעודת חיסיון מכוח סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971. הליך של בקשה לגילוי ראיה תלוי ועומד בבית משפט זה (בש"ם 5164/15). המבקשים סירבו לכך, ובית המשפט ציין כי לכאורה המשמעות היא כי חזקת תקינות מעשה הרשות עומדת בעינה. בצד האמור הסכימה המדינה למסור – במעמד שני הצדדים – מידע כללי על אודות פעולות המעקב השוטף הננקטות על ידה אחר יישום ההסכמים מצד המדינות שאליהן מורחקים שוהים בלתי חוקיים בישראל.

 

  1. המדינה הוסיפה ועמדה על כך ששליח מטעם משרד ראש הממשלה מקיים קשר שוטף עם הרשויות והמדינות השלישיות ומוודא את יישום ההסכמים ובמקרה הצורך נדרש למקרים ספציפיים הבאים בפניו שלגביהם מתעוררות בעיות. עוד צוין כי בחודש אפריל שנה זו מונה עובד ברשות האוכלוסין וההגירה לאחראי על תיעוד ומעקב אחר קליטת היוצאים למדינות שלישיות באמצעים שונים. הודגש כי על פי נוהל שנקבע לאחרונה כל מי שעוזב למדינה שלישית משאיר פרטי קשר ברשות האוכלוסין וההגירה ובמקביל מצויד בפרטי איש קשר ברשות האוכלוסין וההגירה, באופן המאפשר ליוצאים פנייה ישירה במקרה הצורך. עוד טענה המדינה כי לאחרונה אף יצאו שתי משלחות למדינות השלישיות במטרה לוודא את יישום ההסכם מצדן לרבות היותן בטוחות. הודגש כי פרט לפגישה עם גורמי שלטון באותן מדינות ערכו הנציגים פגישות עם מי שעזבו את ישראל לאותה מדינה. לבסוף נטען עוד כי כל התנאים שקבע היועץ המשפטי לממשלה להבטחת שלומם של המורחקים מתקיימים, ומכאן שלא נשקפת כל סכנה למבקשים ולאחרים כמותם, לא לחייהם ולא לחירותם בעזיבתם לאותן מדינות.

 

  1. לאחר שקילת טענות הצדדים קבע בית המשפט כי דין הבקשה למתן צו ביניים להידחות. בית המשפט עמד על כך שעל פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, על המדינה לוודא כי במדינות השלישיות מתקיימים 6 תנאים מצטברים כלהלן: לא מתנהלות במדינות אלה מלחמה ואין מהומות כלליות; אין חוות דעת של נציגות האו"ם לפליטים שלפיה אין להרחיק למדינות אלה; ככלל, לא נשקפת באותן מדינות סכנה לחייו או לחירותו של המסתנן על בסיס גזע, דת, לאום או השתייכות לקבוצה חברתית או פוליטית כלשהי; ניתן לבקש באותם מדינות מעמד של פליט, או ליהנות מהגנה זמנית, ולמצער – המדינות הללו מחויבות לעיקרון אי ההרחקה והן לא תעברנה את המסתנן למדינה אחרת שבה תשקף סכנה לחייו או לחירותו; קיים במדינות אלה איסור על עינויים או על יחס אכזרי או משפיל אחר; המדינות מתחייבות לאפשר למסתנן חיים בכבוד (ולמצער אופק שהייה ואפשרות לעבוד ולהתפרנס).

 

  1. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית מבוססת לסכנה פרטנית אישית כלפיהם במדינה שלישית והחשש שעליו הצביעו הוא כללי ובלתי מסוים, ולכאורה – אין הוא מעיד על הכלל. בהעדר בסיס לכאורי בדבר סכנה ממשית לחירותם נקבע כי אין עילה לעכב את המהלך שננקט כיום על ידי המדינה. בית המשפט הוסיף והתייחס להפעלת הסמכות להחזקת המבקשים במשמורת נוכח סירובם לעזוב מרצון למדינה שלישית בגדר הוראת סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל שלפיו לא ישוחרר בערובה מי שהרחקתו מישראל נמנעת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצדו, לרבות לעניין הבהרת זהותו או הסדרת הליכי הרחקתו מישראל. נקבע כי בהינתן מדינות אחרות בטוחות, המסכימות לקלוט את המסתננים מאריתריאה ומסודן, אין מניעה שהמדינה תפעל ליציאתם של אותם מסתננים למדינה שלישית. הוסף כי "סירובו של מסתנן לשתף פעולה עם מהלך שכזה, מבלי לבסס חשש ממשי הצפוי לו לחייו באותה מדינה, מהווה חוסר שיתוף פעולה ועל כן מאפשר החלטה על החזקה במשמורת כשוהה שלא כדין שאינו משתף פעולה עם המהלכים להרחקתו". בהידרשו למאזן הנוחות קבע בית המשפט כי זה נוטה לחובת המבקשים שכן, בהעדר הסכמה מצידם לצאת למדינה שלישית, הם לא יורחקו בניגוד לרצונם; וכי השמתם במשמורת איננה יוצרת מצב בלתי הפיך המצדיק את מתן צו הביניים המבוקש. עוד נקבע כי צו כוללני האוסר על השמתם במשמורת של העותרים ומסתננים אזרחי אריתריאה וסודן אשר יסרבו לדרישתה של המדינה לצאת מישראל למדינה שלישית בטוחה מהווה סעד גורף, שאין עילה להורות עליו במסגרת בקשה למתן צו ביניים בטרם בירור העתירה לגופה. הוטעם כי אל מול האינטרס האישי של העותרים ניצב האינטרס הציבורי בהתמודדות עם תופעת ההסתננות, השתקעותם של עשרות אלפי המסתננים מאריתריאה ומסודן בישראל ויכולתה של מדינת ישראל לפעול להוצאתם של מסתננים למדינות שלישיות בטוחות.

          

           להכרעה זו מכוונת כאמור הבקשה שלפניי.

 

  1. המבקשים חוזרים בהליך זה על הטענות שהעלו לפני בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענתם, מדובר במהלך יוצא דופן המבוצע לראשונה כלפי אנשים הזכאים להגנה בינלאומית על פי הסדרים שנועדו להיות וולונטריים אך הפכו לכפויים, כאשר הבטוחות לקיומם חסויות בפניהם. לדברי המבקשים, הם עמדו ברף הראייתי הנדרש להוכחת סכנה עקב גירוש ולפיכך סיכויי העתירה גבוהים. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן הקפאת המצב הקיים לא תפגע בחירותם, ולעומת זאת כליאתם אינה בבחינת אמצעי שיישומו המיידי הכרחי כדי למנוע נזק ממשי.

 

  1. המשיבים בתגובתם מתארים בהרחבה את התשתית העובדתית הצריכה הן להסדרים עם המדינות השלישיות ולסייגים שנקבעו בגדרם, הן לעניינם הפרטני של המבקשים. ככלל תומכת המדינה בקביעותיו של בית המשפט קמא ובהנמקותיו. להשקפתה, סיכוי העתירה נמוכים, הטענות המועלות בה כוללניות ונעדרות תשתית עובדתית מספקת ואין בהן כדי למנוע מהמדינה לעשות שימוש בסמכויות שהוענקו לה בדין. גם טעמי מאזן הנוחות צריכים להוביל, להשקפת המדינה, לדחיית הבקשה. בהקשר זה נטען כי השמת המבקשים במשמורת אינה יוצרת מצב בלתי הפיך, ואף קיימת ביקורת סטטוטורית עתית על ידי בית הדין למשמורת. בנוסף מודגשת עצמת האינטרס הציבורי בהתמודדות עם תופעת ההסתננות. הבקשה למתן צו הביניים משמעה – כך המשיבים – חסינות לציבור שוהים בלתי חוקיים מהליכי הרחקה. המשיבים מוסיפים כי בכל מקרה אין עילה להרחבת הצו למי שלא היו צד לעתירה בערכאה הראשונה ועניינו הפרטני לא התברר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ