בר"ם 4535/16 אמל סובחי אחסין ואח' נ' שר הפנים

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 5.4.2016 (עמ"ן 26895-09-15, השופט ד' מינץ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו-חוק הכניסה לישראל) מיום 14.6.2015.

הרקע לדיון

2.        מקורו של ההליך שבפני בבקשה לשדרוג מעמדה בישראל של המבקשת 1 (להלן: המבקשת), תושבת יהודה ושומרון, הנשואה למבקש 2 (להלן: המבקש), אזרח ישראלי, כמפורט להלן.

3.        הבקשה שבפני נדונה בהתאם לכללים המגבילים החלים על איחוד משפחות (כפי שאומצו בהחלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12.5.2002 (להלן: המועד הקובע) ובהמשך בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003), וכן בהתאם לפסיקה שנסבה על בקשות לשדרוג מעמד שהוגשו לפני המועד הקובע ושהטיפול בהן התעכב בטעות או מטעמים לא מוצדקים (ראו: עע"ם 8849/03 דופש נ' מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים (2.6.2008) (להלן: עניין דופש); עע"ם 9167/11 חסן נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול (8.5.2014) (להלן: עניין חסן); עע"ם 5447/12 בראדעיה נ' משרד הפנים (11.5.2014) (להלן: עניין בראדעיה)).

4.        באשר לצד הדיוני אציין כי בעבר תיקים שמקורם בבקשה לאיחוד משפחות שהסתמכה על העיקרון שאומץ בעניין דופש נדונו בבית משפט זה במתכונת של ערעור בזכות על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים. לעומת זאת, כיום מקרים אלו מגיעים לפתחו של בית משפט זה במתכונת של "גלגול שלישי", מאחר שסמכות הדיון בהם בערכאה ראשונה ניתנה לבית הדין לעררים (סעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל), שעל פסק דינו ניתן לערער בזכות לבית המשפט לעניינים מינהליים (סעיף 13לא לחוק הכניסה לישראל). על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ניתן לערער לבית משפט זה ברשות בלבד, ומכאן ההליך שבפני.

עיקרי העובדות והליכים קודמים

5.         המבקשת, ילידת 1978, נישאה בשנת 1997 למבקש ובמרוצת השנים נולדו להם ארבעה ילדים, כולם אזרחי ישראל.

6.         ביום 11.1.1998 המבקש הגיש בקשה לאיחוד משפחות עם המבקשת. כחודשיים לאחר מכן הודיע השב"כ, לבקשת המשיב, כי אין לו הערות לבקשה. בחודש מאי 1999 העבירה המבקשת תעודת יושר למשיב, בנסיבות אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים: לטענת המבקשים, הדבר נעשה במועד הראשון האפשרי לאחר שנדרשו לעשות כן, ואילו המשיב טוען כי המבקשים התעכבו והעבירו את תעודת היושר רק לאחר שהתבקשו בשנית להעבירה. לאחר שקיבל את תעודת היושר, פנה המשיב לקבלת עמדתם העדכנית של גורמי הביטחון, ואלו הודיעו כי אין להם הערות לבקשה. בעקבות זאת, ביום 12.12.1999 אושרה הבקשה לאיחוד משפחות, ולמבקשת הונפק רישיון ישיבה ארעי בישראל מסוג א/5 למשך שנה.

7.         רישיון הישיבה הארעי של המבקשת הוארך מעת לעת, עד ליום 15.11.2016, למעט תקופה של שמונה חודשים במהלך שנת 2001, שבה חל עיכוב בהארכת הרישיון. גם בעניין זה חלוקים הצדדים בשאלה מי מביניהם אחראי לעיכוב האמור. עוד יצוין, להשלמת התמונה, כי בקשה נוספת של המבקשת להארכת רישיון הישיבה שלה הוגשה באוגוסט 2016 וטרם התקבלה בה החלטה.