בר"ם 2287/16 ר.ג.א לסביבה בע"מ נ' המועצה האזורית עמק חפר

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 10.3.2016 (עת"ם 2293-03-16, השופטת ו' מרוז). בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של המבקשת למתן צו ביניים, שהוגשה לצד עתירתה המינהלית.

רקע והליכים קודמים

2. בחודש אוגוסט 2014 פרסמה המשיבה 1, המועצה האזורית עמק חפר (להלן: המועצה), מכרז לאספקה של מכונת טאוט. המשיבה 2, ש. וש. פחטר יבוא ושיווק ציוד בע"מ (להלן: פחטר), זכתה במכרז, ובחודש דצמבר 2014 סיפקה למועצה מכונת טאוט בתמורה לסכום של 268,000 שקל בצירוף מע"מ. בשל כשלים בתפעול המכונה פחטר נאותה להחליפה במכונה אחרת בתמורה לתוספת תשלום של כ-134,000 שקל. החלפה זו אושרה בהחלטה של מליאת המועצה מיום 1.3.2016.

3. המבקשת, העוסקת במכירה, שיווק ויבוא של מכונות טאוט, הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי ובה טענה כי מכונת הטאוט החדשה נרכשה שלא כדין וכי היה על המועצה לערוך מכרז טרם רכישתה. בד בבד עם הגשת העתירה הגישה המבקשת בקשה למתן צו ביניים שימנע את ההתקשרות בין המועצה לבין פחטר ללא פרסום מכרז עד להכרעה בעתירה, או את מימושה של ההתקשרות, ככל שכבר בוצעה.

4. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי לכאורה המועצה פעלה על-פי הסמכות המוקנית לה בסעיף 3(7)(א) לתוספת השניה לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן: הצו). סעיף זה קובע כי מועצה אזורית רשאית להתקשר בחוזה ללא מכרז אם מדובר בחוזה "הבא להגדיל את הוצאות המועצה האזורית בפרט מפרטי חוזה קיים, ובלבד ששיעור הגדלת ההוצאות אינו עולה על 50% מההוצאות לגבי אותו פרט על פי החוזה הקיים". בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח שבין המשיבות נערך משא ומתן לרכישת מכונה חדשה, וכי פרק הזמן הקצר שבין מועד אספקת המכונה לבין מועד החלפתה תומך בכך שלא מדובר בהתקשרות חדשה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אמנם אין תיעוד של תלונותיה של המועצה בגין תפקודה הלקוי של המכונה המקורית, וציין כי נראה שההתנהלות בנושא זה נערכה בעל-פה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי תוספת התשלום ששילמה המועצה תומכת במסקנה זו, שכן סביר להניח שהמועצה לא רכשה מכונה חדשה במחיר כה נמוך אלא במסגרת עסקת חליפין. כמו כן נקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות, בשים לב לכך שההצעה לבצע את העסקה במחיר הנקוב הוגבלה ב-45 יום.

בקשת רשות הערעור והתשובות לה

5. בבקשה שבפני טוענת המבקשת כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מתבססת על פרשנות שגויה של סעיף 3(7)(א) לתוספת השניה לצו, וכי פרשנות זו יצרה, לטענתה, "פטור חדש ממכרז". לשיטתה, סעיף זה מאפשר להגדיל את הוצאות המועצה "לגבי אותו פרט", בעוד שבמקרה דנן המועצה למעשה רכשה מכונה שונה לחלוטין בדרך של עסקת "טרייד אין".

6. בנוסף, המבקשת טוענת כי העובדה שתוספת התשלום שהמועצה נדרשה לשלם בתמורה למכונה החדשה היא בדיוק חצי ממחיר המכונה הישנה מעוררת חשד ומעידה על כך שהמועצה מנסה להשתמש בסעיף 3(7)(א) לתוספת השניה לצו לצורך התאמה לא ראויה של ההתקשרות למידותיה של פחטר. כמו כן, לשיטת המבקשת המועצה לא הציגה ראיה לכך שהמכונה הישנה אינה תקינה, ואף אין כל ראיה להתכתבות בין המשיבות בעניין זה. לבסוף, המבקשת טוענת כי החוזה אשר נלווה למכרז מקנה למועצה טווח פעולה רחב למול הזוכה ככל שיתגלו כשלים במכונה, אך לא מאפשר ביצוע עסקת "טרייד אין".
7. הבקשה הגיעה לשולחני ביום 3.4.2016, כשבועיים לאחר הגשתה, עם השלמת הליכי הפקדת ערבון. המשיבות הגישו את תשובותיהן לבקשה ביום 10.4.2016, בהתאם להחלטותיי מיום 3.4.2016 ומיום 6.4.2016.