בר לב נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

בתביעה זו מבקשת התובעת סעד הצהרתי בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בינה לבין העמותות בהן עבדה וכן למתן צו המורה לנתבע לה את הסכומים ששילמה למוסד לביטוח לאומי.

החלטה זו עניינה בבקשת הנתבע לעיכוב ההליכים בתיק עד להכרעה בשאלת יחסי עובד ומעביד במסגרת הליכי הפירוק.

רקע עובדתי

1.התובעת עבדה כמנהלת חשבונות ראשית של מספר עמותות קשורות במשך למעלה מ- 27 שנים. (יות' טאונס אוף ישראל – לשעבר חוות הנוער של בית"ר; על"ה- עמותה לטיפוח מדעים; כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי וכפר הנוער דוד רזיאל ). התובעת פתחה תיק עוסק מורשה במס הכנסה ונרשמה כעצמאית במוסד לביטוח לאומי, כאשר לטענתה הייתה זו דרישת הנהלת העמותות כתנאי להעסקתה.

2.התובעת הועסקה ברציפות בתפקיד זה במשך למעלה מ- 27 שנים, החל מאוקטובר 1982 ועד לפיטוריה ביום 31.1.10, כאשר בכל השנים הללו שילמה באופן עצמאי את התשלומים למוסד לביטוח לאומי.

3.ביום 15.6.10 הגישה התובעת תביעה (ס"ע 27439-06-10) כנגד העמותות, במסגרתה התבקש בית הדין להכיר בתובעת כעובדת שכירה ולהורות על תשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים.

התובעת טענה כי התקיימו בעניינה כל הסממנים להכרה בה כעובדת מן המניין , תוך שאף העמותות הודו בכך במסגרות שונות וקיימות הודאות בעל דין בעניין זה.

4.ביום 1.11.10 ניתן צו פירוק כנגד עמותת על"ה (פר"ק (מרכז) 49480-10-10, 33043-06-10) וכן ניתן צו למינוי מפרקים לעמותת כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי (פר"ק 23215-11-10) לעמותת יות' טאונס אוף ישראל (פר"ק 23290-11-10) ולעמותת כפר הנוער דוד רזיאל (פר"ק 23232-11-10).

בהחלטתו מיום 1.11.10 קבע בית המשפט המחוזי בתיק פר"ק 49480-10-10 כי "כל ההליכים כנגד החברות והעמותות יעוכבו והעיקולים יוסרו".

5.ביום 14.12.10 הגיש ב"כ המפרקים הזמניים של העמותות בקשה לעיכוב הליכים בתביעת התובעת כנגד העמותות בתיק ס"ע 27439-06-10.

בהתאם לכך ניתנה החלטת בית הדין המורה על עיכוב הליכים בתיק לאור מתן צו הפירוק.

6.התובעת פנתה למל"ל בדרישה להכיר בה כעובדת שכירה לכל תקופת עבודתה ולהשיב לה את מלוא הסכומים ששולמו על ידה למל"ל ואשר על פי הדין מוטלים על המעביד.

7.בתגובה התקבלה תשובת הנתבע כי "אין באפשרותו היום לקבוע שמדובר בעובדת שכירה" וכי יש להמתין לפסיקת בית הדין לעבודה בתביעה שהגישה התובעת.

מכאן התביעה שבפנינו במסגרתה מתבקש בית הדין להכיר בתובעת כעובדת שכירה לכל תקופת עבודתה וכן להורות לנתבע להחזיר לתובעת את מלוא הסכומים ששולמו על ידה למוסד לביטוח לאומי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

טיעוני התובעת

8.התובעת טוענת כי הייתה עובדת העמותות לכל דבר ועניין, כאשר גם לעמותות היה ברור שזה המצב ביחס לתובעת. התובעת עבדה עבור העמותות באופן רציף ובמתכונת קבועה וביצעה עבודתה באופן אישי. התובעת פיקחה על עובדים נוספים (שהיו שכירים ) בהנהלת החשבונות של העמותות. התובעת השתתפה בישיבות מטה, הייתה זו עבודתה היחידה במשך למעלה מ- 27 שנים וכל פרנסתה הייתה מן העמותות. העמותות סיפקו לתובעת את כל אמצעי הייצור, התובעת ניהלה התכתבויות פנימיות וחיצוניות בשם העמותות על גבי נייר מכתבים של העמותות. התובעת אף לא הפעילה "עסק" למתן שירותי הנהלת חשבונות.

9.מעבר לכך מציינת התובעת כי קיימות הודאות בעל דין מצד העמותות בדבר מעמדה כשכירה , תוך שהיא מפנה לדו"ח רואי חשבון שניתן לדרישת רשם העמותות ( נספח א' לתביעה ) ולחוות דעתו של היועמ"ש של העמותות , עו"ד זהבי ( נספח ב' לתביעה ).

10.במסגרת הדיון שהתקיים ביום 28.3.11 ביקשה ב"כ התובעת לתקן את כתב התביעה כך שהסעד הנדרש הינו החזר דמי הביטוח ששילמה התובעת בקיזוז מה שהייתה צריכה לשלם כעובדת שכירה. הבקשה התקבלה.

טיעוני הנתבע