אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בר-זיו נ' מדמון ואח'

בר-זיו נ' מדמון ואח'

תאריך פרסום : 05/08/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
17441-01-10
17/07/2012
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
מנחם בר-זיו
הנתבע:
1. סיני מדמון
2. מנורה חברה ל ביטוח בע"מ

החלטה

בפני תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1979, טוען כי ביום 26.4.09, במסגרת עבודתו אצל הנתבע 1 (להלן גם: "הנתבע"), נפגע בארוע המהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק, עת נפל מרכב, אשר השימוש בו היה מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2 (להלן גם: "הנתבעת"). הדיון בתיק פוצל, כך שתחילה נשמעו ראיות בשאלה אם מדובר בארוע המהווה תאונת דרכים. החלטה זו עוסקת, אם כן, בשאלה האמורה.

תחילה, נסיבות הארוע. התובע ציין בתצהירו כך: "בתקופת התאונה עבדתי כשכיר אצל מר סיני מדמון כנהג משאית ומחלק סחורות בקו בתי לקוחות מתוכנן מראש. ביום 26.4.09, משמרת לילה, בצעתי קו חלוקה עם משאית מעבידי באזור מודיעין עילית. בסביבות השעה 03:30 לפנות בוקר הגעתי לאחד הלקוחות שהנו ישיבת "כולל" בקרית ספר כדי להוריד ארגז לחם בכניסה לכולל. החניתי את המשאית ברוורס בסמוך לכניסה ולמטבח הכולל בכביש משופע כאשר פרונט המשאית הנו לכוון הירידה. יצאתי מהרכב, פתחתי את הרמפה של ארגז המשאית, הרכב נותר מונע, ונכנסתי לארגז המשאית כדי להוציא את ארגז הלחם. שלפתי את ארגז הלחם, תוך כדי ובדרך ליציאתי מהארגז, החליקה רגלי ונתפסה בפתח שנוצר בין דופן המשאית לרמפה ( כ- 8 ס"מ פתח) אבדתי שווי משקל ונפלתי על הרמפה ומצדה הימני נפלתי לכביש (בערך מטר)".

התובע ציין בחקירתו כי חנה בהילוך אחורי לכוון מטבח הכולל: "זה כביש שהולך בשיפוע כלפי מעלה. לא מגיע לפתח" (עמ' 8). הפעולות אותן היה אמור לבצע הן: "להיכנס ברברס לכוון הכולל, לפתוח את הרמפה של המשאית, לאזן אותה לגובה, כי זה פשוט בשיפוע, לאזן אותה לגובה של הכביש שאני אוכל לעלות...א"כ לקחת ארגז, לצאת החוצה, לשים ולסגור הרמפה ולנסוע. אני אמור לשים את הארגז בדלת הכולל של המטבח, זה בערך 6,7 מטר" (שם). "אף אחד לא אמור לקלוט את זה" (עמ' 9). הוא סיים לייצב את הרמפה ונכנס לארגז המשאית, בו היו ארגזים עם ככרות לחם. הארגזים היו "בתחילת הארגז של המשאית...לא קרוב לתא הנהג, אלא קרוב לרמפה" (שם). הארגזים היו מיוצבים בעזרת חגורות. אפשר לסחוב בכל פעם בין ארגז אחד לשני ארגזי לחם. לאחר שלקח את הארגז: "הסתובבתי לצאת, ממש בדופן המשאית, נתפסה לי הרגל בחריץ קטן, החלקתי, נפלתי ברמפה, נפלתי למטה וזהו. החריץ זה הרווח בין הארגז לרמפה" (שם). "החלקתי מהחריץ שנוצר...זה לא קרה בתוך הארגז. ההחלקה שלי הייתה בין הרמפה לארגז...אני לא נמצא בתוך הארגז. אלא בדופן, אני אפילו לא צריך להיכנס לארגז. הייתי בתוך הארגז, כדי לפתוח את החגורה, זה הכל" (עמ' 11). הוא נשאל אם התאונה ארעה במהלך התנועה הסיבובית והשיב: "כן, התנועה הסיבובית – זה לקחת את הארגז, להסתובב, לצאת, לרדת מהרמפה. הסיבוב היה לצורך ירידה...אין הליכה מעבר לסיבוב. הסיבוב זו הירידה מהרכב" (שם). הוא חזר וציין כי ארגזי הלחם היו "ממש על הרמפה, זה בדופן של המשאית...בדיוק ביציאה הוא נמצא. אני אפילו לא צריך לעשות פעולה של הליכה" (שם). הוא אישר כי לצורך היציאה היה צריך להוריד את הרמפה באמצעות השלט המצוי בדופן הארגז (עמ' 11-12), אך הוא לא הספיק לעשות זאת (עמ' 12). לא היו עדים לארוע (שם). הרכב נותר מונע כי "זה נקודה שבדיוק לוקחת כמה דקות, סוגרים ונוסעים" (שם).

הנתבעת הגישה תיק מוצגים ובהם הודעת התובע במשטרת ישראל. בהודעה מיום 8.11.09 צוין כך: "ירדתי מהמשאית להוציא מהארגז כמה ארגזי לחם כדי להניח אותם בפתח הישיבה לידי. כאשר שלפתי ארגז לחם מלמעלה ותוך כדי יציאתי מתוך הארגז לרמפה של המשאית הרגל שלי החליקה בארגז לתוך החריץ שבין הארגז לרמפה שם הרגל הימנית נתפסה וכתוצאה מכך אבדתי שווי משקל ועפתי לכוון הרמפה ונחתתי בצד ימין של המשאית...המשאית הייתה מונעת". הוצג טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי שמלא התובע ביום 17.5.09, שם ציין: "החלקתי מהרמפה של המשאית ועיקמתי את הירך". בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה שמלא התובע בתאריך 8.7.09 הוא ציין: "כאשר הגעתי עם המשאית לכולל (תלמוד תורה) בקרית ספר נהגתי את הרכב ברוורס, פתחתי את הרמפה עליתי על הרמפה ונכנסתי לארגז המשאית כדי לפרוק את הלחם. כאשר באתי לרדת מהארגז משאית ברצפת המשאית החלקתי והרגליים והגוף נתפסו בין קצה... המשאית לרמפה".

הנתבע הגיש תצהיר מטעמו, ממנו עולה כי הוא לא היה עד לארוע. גם בנו של הנתבע, מר שי מדמון, הגיש תצהיר ואף תמונות ודיסק עם צילומי המשאית. גם הוא לא היה עד לארוע. אין רלוונטיות בשלב זה של ההליך לאמור בתצהירי הנתבע ובנו.

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אין מדובר בארוע המהווה תאונת דרכים. הנתבעת טוענת שתי טענות. האחת, כי אין מדובר כלל בשימוש מוכר ברכב בהתאם לחוק. נטען כי התובע לא נפל במהלך פעולת ירידה מהמשאית וכי פעולת הירידה עדיין לא החלה. הנתבעת טוענת כי התובע עדיין לא הספיק להוריד את הרמפה ולולא התאונה היה עליו להורידה למפלס הכביש באמצעות שלט, גובה של כמטר. פעולת הירידה מהרכב מתחילה רק מהשלב בו יורד המשתמש מהרמפה לעבר הקרקע ולא בעת שהרמפה עדיין באוויר מעל פני הקרקע. הליכה או סיבוב מדופן ארגז המשאית לעבר הרמפה הן פעולות מקדימות לפעולת הירידה ומשולות להליכה בתוך הרכב עצמו. השנייה, גם אם מדובר בפעולת ירידה מהמשאית ובשימוש, לא מתקיים התנאי הדורש מטרה תחבורתית של השימוש. נטען כי הירידה הייתה לצורך פריקה, בעיצומו של הליך הפריקה, ולא למטרה תחבורתית.

הנתבע טוען בסיכומיו כי פעולת התובע בעת התאונה הייתה חלק אינטגרלי מפעולת הירידה מהרכב. העובדות המחזקות מסקנה זו הן היות הרכב מונע והתרחשות התאונה סמוך לדופן ארגז המשאית. גם אם התובע לא הספיק להוריד את הרמפה, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה כי מדובר בשימוש מוכר, ירידה מרכב. שימוש זה גובר על חריג הפריקה והטעינה. הנתבע לא התייחס בסיכומיו לטענה בדבר העדר מטרה תחבורתית בשימוש שנעשה.

התובע לא הגיש סיכומים מטעמו ובהמשך להחלטת בית המשפט בנושא הגיש הודעה כי הוא מצטרף לסיכומי הנתבע.

לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים מסקנתי היא כי נעשה בענייננו שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. לפיכך, מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק.

אין חולק כי בעת הארוע נעשתה פעולה של טעינה ופריקה בעת שהרכב עומד, שימוש המוחרג מהגדרת השימוש המוכר בחוק. עם זאת, ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541 (להלן: "הלכת אסם") קבע בית המשפט העליון כי במקרים בהם פעולת הפריקה והטעינה כורכת בתוכה שימוש מוכר אחר, כמו כניסה וירידה מרכב, גם אם מדובר בשימוש המהווה חלק אינטגרלי ומשלים של פעולת הטעינה או הפריקה, הרי שדי בכך שהארוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות על מנת שתקום תחולה לחוק. במקרה זה לא יחול החריג בדבר טעינה ופריקה. בנוסף, יש לזכור, גם אם מדובר בשימוש מוכר, עדיין קיימת הדרישה שהשימוש יהא "למטרות תחבורה", כלשון ההגדרה הבסיסית. שתי שאלות, אם כן, עומדות לדיון בענייננו. השאלה הראשונה, האם נעשה במקרה זה שימוש מוכר של ירידה מרכב. השאלה השנייה, בהנחה שאכן מדובר בשימוש מוכר, האם נעשה השימוש למטרות תחבורה.

התובע העיד באופן ברור, גרסה אשר ניתנה עוד מראשית הדרך ואשר לא נסתרה, כי הארוע ארע עת היה במהלך ירידה מהמשאית, כאשר הוא נושא בידו ארגז לחם אותו התעתד להניח בפתח הכולל. לירידה קדמו מספר שלבים: הראשון, החניית הרכב, כשהוא מונע, בצד הכולל. השני – ירידה מתא הנהג. השלישי – פתיחת ארגז המשאית באמצעות הורדת הרמפה וכניסה לתוך הארגז. הרביעי – נטילת ארגז הלחם. עם סיום שלב זה החל שלב הירידה מהרכב, שהרי לא היו לתובע פעולות נוספות לבצע בתוך הרכב טרם יציאתו ממנו. בשלב זה ארע הארוע. לאחר הירידה השלב המתוכנן הבא היה הנחת ארגז הלחם בפתח הכולל. השלב האחרון - נסיעה מהמקום. שלב הירידה מהמשאית כלל בחובו גם פעולה של הנמכת הרמפה אך, לטעמי, מדובר בחלק אינטגרלי משלב הירידה ולא ניתן לראות זאת כשלב נפרד. התובע היה בקצה הארגז, סמוך לרמפה, ובהסתובבו אל הרמפה על מנת להתקדם ליציאה דרכה, תוך כדי תנועת הסיבוב – נפל. התובע לא התהלך בתוך הארגז, לא עשה פעולות לסידור הארגז ולא עשה כל פעולה אחרת שאינה קשורה לירידה מהמשאית. הוא סיים את מלוא הפעולות שהיה עליו לעשות בתוך ארגז המשאית ופנה לרדת ממנו. כוונתו של התובע בעת הארוע הייתה אחת – לצאת מהמשאית עם ארגז הלחם בידו. לצורך כך התקדם, ואז נפל. כל פעולותיו שירתו את מטרת היציאה מהרכב. כאמור, גם אם היה עליו לבצע פעולה של הנמכת הרמפה לצורך כך, הרי שמדובר בפעולה שנועדה באופן מיידי לצורך הירידה מהמשאית, וזאת בלבד. איני רואה מקום לערוך הפרדה מלאכותית בין פעולת הנמכת הרמפה ובין פעולת הירידה ואיני מקבלת טענות הנתבעת כי מדובר בפעולה מקדימה, שאינה שייכת לפעולת הירידה מהמשאית ומשולה להתהלכות בתוך הרכב עצמו. אני קובעת, אם כן, שבעת הארוע נעשה שימוש מוכר ברכב – ירידה מהמשאית.

גם אם מדובר בשימוש מוכר, כאמור, עדיין קיימת דרישת החוק שהשימוש יהא למטרה תחבורתית. שימוש להובלה, למשל, הוא שימוש למטרות תחבורה. (ראה א' ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים מהדורה רביעית, 2012, עמ' 155 ואילך). "כדי שפעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו תיחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות" (רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, פ"ד נא(3) 825). יש לבחון אם השימוש בענייננו נועד למטרת תחבורה או שמדובר בהתרחשות נעדרת מטרה תחבורתית, כאשר הרכב מהווה "זירה" אקראית בלבד.

בענייננו, יציאת התובע מהרכב נועדה לשמש מטרה תחבורתית, והיא הובלת מטען. כאמור, מדובר ברצף פעולות, כאשר מיד לאחר יציאת התובע מהרכב והנחת ארגז הלחם בפתח הכולל, הוא היה אמור להמשיך בנסיעתו ולהמשיך להוביל את מטענו ליעדים אחרים. מנוע הרכב עדיין פעל, מה שגם כן מצביע על המטרה המיידית של המשך הנסיעה וההובלה. את המטרה התחבורתית יש לבחון על פי ההקשר של ההתרחשות: "הקשר זה עשוי להשתנות ממקרה למקרה בהתאם לפעולה שבמהלכה ארעה ההתרחשות – הפעולה המיידית – ולשרשרת הפעולות אליה היא משתייכת..."השימוש" מסוג ההתרחשות נבחן על רקע הפעולה או רצף הפעולות הסובבות אותו, הכל לפי נסיבות העניין" (רע"א 7460/07 ביטוח חקלאי בע"מ נ' איזנברג ואח', 27.3.08). בענייננו, מדובר ברצף, הן מבחינת הזמן והן מבחינת המקום, של פעולות הבאות לשרת מטרה תחבורתית, נסיעה והובלה. הארוע ארע עת בוצע שלב אחד מתוך שרשרת שלבים, עוקבים בזמן ובמקום, שנועדו לאפשר המשך נסיעה והובלה. בעניין זה יוער כי בפסיקה נקבע כי, ככלל, פעולת טעינה ופריקה מהווה חלק אינטגרלי של הובלת משא ממקום למקום ולכן היא בעלת אופי תעבורתי. בבר"ע (ב"ש) 535/07 קרור בני בע"מ נ' רחמונוב ואח',21.10.09, פסק כב' השופט הנדל כך: "כלי הרכב, מטבעו, הוא כלי שמממש את חופש התנועה במובן הפיזי הן של האדם והן של חפציו. זהו החופש לנוע ולהניע. בראיה הכלכלית העברת טובין ממקום למקום הינה מטרה תחבורתית חשובה. אין תמה, איפוא, שפעולת פריקת סחורה וטעינתה נמנית עם מטרות התעבורה וכי הירידה מפעולה כגון דא הינה שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בהלכת אוסם נקבע: "פעולת הטעינה והפריקה היא בעלת אופי תעבורתי...קביעת החריג הסטטוטורי אינה גורעת מתפיסה זו ואינה משנה מאופיין התחבורתי של פעולות הפריקה והטעינה. לפיכך, אף שפעולות הטעינה והפריקה, כשהרכב עומד, אינן נמנות עם דרכי השימוש המוכרות בחוק הפיצויים, לא תתאיין נפקותן של פעולות אחרות, המהוות שימוש מוכר, אף אם נעשו בזיקה לטעינה ופריקה, שהיא עצמה שימוש תחבורתי ברכב". ראה עוד ע"א 498/80 מדינת ישראל נ' קידר, פ"ד לו(1) 492 , ריבלין, שם, עמ' 226. יש להעיר כי בע"א (ת"א) 2281/05 אמניר נ' לוי, 1.7.10, אליו הפנתה הנתבעת על מנת לתמוך טענותיה, נדון מקרה בו התובע התכוון לרדת מהמשאית על מנת לחפש את עוזרו כדי להמשיך בפעולות העמסה ואז נפגע. באותן נסיבות נקבע כי לא היה מדובר בשלב, מתוך שרשרת שלבים, שנועד לאפשר המשך נסיעה במשאית. לפיכך, אני סבורה כי אין ללמוד מפסק דין זה לענייננו.

אני קובעת, אם כן, כי הארוע נשוא התובענה מהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק. בהתאם לכלל ייחוד העילה, החובה לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו חלה על מבטחת השימוש במשאית, היא הנתבעת. התביעה כנגד הנתבע נדחית. הנתבעת תישא בהוצאות הנתבע בסכום כולל של 7000 ₪.

נקבע לק"מ לתאריך 31.12.12 בשעה 08:30. הצדדים מתבקשים לבוא ביניהם בדברים לעניין סיום התיק על בסיס הצעת בית המשפט בנושא הנזק שניתנה בעבר.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ