החלטה
התביעה בקליפת אגוז: ביום 26.10.10 פורסמו במקומון "שישי בעיר", המופץ באזור רמלה-לוד, בעמוד 56, שתי תמונות של התובע (5X3, 5X5 ס"מ), ספר במקצועו, בהן הוא נראה מבצע תסרוקת בדוגמנית. לא זו בלבד שהתמונות פורסמו ללא רשות, לא זו בלבד שלא צוין שמו של התובע, אף לא שמה של אשתו, שצילמה את התמונות, אלא שמתחתיהן צוין שמו של ספר אחר, מתחרהו של התובע.
לכאורה, תקלה לא נעימה, שבוצעה ככל הנראה בשגגה, אולם לא בסדר גודל שכזה שאינו מאפשר הסדר פשרה בסטנדרטים המקובלים.
אלא שנוכח אופן ניסוח כתב התביעה, סטה מסלול הדיונים מבירור לגופו של עניין לעיסוק בסוגיות דיוניות, שניתן היה לפתור אותן כהרף עין, לו רק גילו הצדדים, או מי מהם, קצת רצון טוב, שלצערי, לא היה בנמצא.
כעולה מכתב התביעה, נתבעה הנתבעת 1 עקב היותה "בעלת רשת מקומונים בישראל" וכן "בעלת אתר אינטרנט חדשותי"
הנתבע 2 נתבע עקב היותו, על פי הנטען "המו"ל, בעלים ועורך ראשי של הנתבעת 1... המפקח האחראי, המפעיל, המורה, המכוון והגורם המניע...". כן נטען כי הנתבע 2 אחראי באופן אישי לעוולה שבוצעה ע"י הנתבעת 1 מכוח הדינים "המאפשרים אחריות אישית על אורגנים של חברה שנהגו בחוסר תום לב או שגרמו לעוולה נזיקית", וזאת עקב היותו "אורגן ועובד בחברה והיותו מנהל...".
ביחס לנתבעת 3 צויין כי הנתבעת 1 פועלת באמצעותה, וכי העוולה בוצעה ע"י הנתבעת 1 או ע"י הנתבעת 3.
בכתב ההגנה נטענו, בין היתר, הטענות הפורמאליות הבאות:
האחת- הנתבעת 1 אינה הבעלים של המקומון, אינה המפרסמת ואין כלפיה כל יריבות.
השנייה- הנתבע 2, לא זו בלבד שאינו קשור לפרסום, הוא אינו הבעלים של הנתבעת 1 ואינו מנהל בה.
השלישית- הנתבעת 3 אינה אישיות משפטים הכשירה להיתבע.
הרביעית- היעדר סמכות מקומית, לאור כתובת הנתבעים ומקום פרסום המקומון (רמלה).
התובע לא סבר שעליו לתקן את כתב התביעה, ושם פעמיו למלחמה.
בישיבה הראשונה שהתקיימה בפני התעלמתי משאלת הסמכות המקומית, אף מיתר הטענות הדיוניות, בסברי כי ניתן לסיים את הסכסוך בהסדר ובהשבת אגרה, ואף הצעתי לצדדים הצעת פשרה, שנאמר לי כי תישקל ברצינות.
ההצעה נדחתה, ומכך נדרשה הכרעה בשאלת הסמכות.
הגם שסברתי כי יש ממש בטענת הסמכות המקומית, שהרי מקום מושב הנתבעים הינו ברמלה ומקום פרסום המקומון אף הוא ברמלה, וכי אין די בציון הערה כללית כי העיתון מתפרסם גם באינטרנט, אלא שיש לטעון במפורש כי התצלומים המפרים פורסמו אף הם באתר האינטרנט של הנתבעים ומטעם זה לא מוגבלת הסמכות למרכז בלבד, קבלה ב"כ הנתבעים את המלצת בית המשפט והודיעה כי היא נכונה לוותר על שאלת הסמכות המקומית.
בהמשך הוריתי גם על מחיקת הנתבעת 3, באי היותה אישיות משפטית.
משהתובע לא תיקן את התביעה, אלא ביקש להעביר את הדיון לבית משפט שלום, הגישו הנתבעים בקשה לסילוק על הסף. גם אז עמד התובע על טענתו כי הנתבעים שתבע הם הם הנתבעים הנכונים, ומשבא כוחו הצהיר "אני מבקש לדון בבקשה, אבקש לחקור את המצהיר", לא נותר אלא לקיים דיון בסוגייה.
לא נתקררה דעתם של בעלי הדין, אלא עד שקיימו בפני שלוש ישיבות קדם משפט, חקרו זה את מצהיריו של זה, ואף הוסיפו סיכומים בעל פה.
מחקירת המצהירים ומרישומי רשם החברות נתבררו העובדות הפשוטות הבאות:
