בר גיל נ' מרכז הרהיט - סניף הרצליה ואח'

פסק דין

התובע רכש מהנתבעים ביום 21.3.11 חדר שינה קומפלט הכולל מיטה, 2 שידות קומודה ארון ומזרן.

ביום 14.4.11 סופקו המוצרים לתובע. הוא טוען כי מאחר והפועלים עבדו בלחץ זמן ובדוחק הם התרשלו בעבודתם במיוחד בארון שגימורו היה מתחת לכל ביקורת, המגירות למטה לא נסגרו ונשארו מונחות על הרצפה ללא ידיות וכן חסרה אצטבאה.

לדברי התובע כל פניותיו לנתבעים כדי לתקן את הדרוש לא נענו ולא טופלו ועל כן הוא דורש לחייבים להשיב את עלות הארון וכלל לא מסכים שיתקנו אותו, ומבקש פיצוי כולל בסך 7,500 ₪.

הנתבעים לא הגישו כתב הגנה, ניתן פסק דין במעמד צד אחד (שבוטל), אך את טענות ההגנה שלהם שטחו בתצהירו של הנתבע 2 שתמך בבקשה לביטול פסק דין. הוא טוען כי אכן התובע פנה לקבל שירות לאחר שהרהיטים סופקו לו, ונציגים מטעם הנתבעים ניסו פעמים רבות לקבוע עימו כדי לטפל בו אך התובע סירב בכל תוקף לאפשר להם לבדוק את תלונתו והכל תוך דרישה לקבל את כל כספו חזרה.

במהלך הדיון חזרו הצדדים פחות או יותר על טענותיהם.

התובע לא צירף תמונות של הארון באופן שניתן יהא להתרשם מהו הפגם המדובר פרט לטענה כי המגירות אינן נסגרות היטב. במענה לכך, אמר הנתבע 2 בדיון כי תקלה שכזו יכולה לקרות אולם אנשי השירות שלו מטפלים בתקלה ולאור שווי הארון והמוניטין של העסק הוא לא יסכן את שמו בשביל כך. הוא אף העיד כי הוא מוכן לבוא ולראות מה התקלה ובמידת הצורך להחליף את הארון אף שכבר חלפו שנתיים ממועד העיסקה. בהקשר זה יצוין כי מעיון בקבלה שצירף התובע לכתב התביעה עולה כי הארון ניתן בכלל במתנה במסגרת העיסקה כך שהתובע לא חוייב עליו כלל.

אני נותן אמון בדברי הנתבע כי ניסו מטעמו לתאם עם התובע מועד לבדיקת טענתו שכן, התובע אישר בדיון כי בעת שהיה בחופשה באילת יצרו עימו קשר על מנת לתאם מועד לפתרון הבעיה.

אמנם, התובע כצרכן זכאי לקבלת מוצר תקין ואף ישנה תקופת אחריות שבה על המוכר לתקן ליקויים חשבונו או, במידת הצורך, להחליף את המוצר למוצר תקין, אולם, בצד זכות זו עומדת חובתו של הצרכן לאפשר לעוסק לממש את אחריותו ולבדוק את המוצר כדי לנסות לתקנו או אולי להחליפו.

אלא שאז קם התובע ואמר כי הוא רוצה רק פיצוי מאחר שזרק את הארון. ואכן, באופן מפתיע הציג התובע קבלה על כך כי ביום 17.3.13 רכש ארון חדש. אני סבור כי בנסיבות אלו אין התובע יכול מחד לבוא ולדרוש פיצוי ומצד שני לזרוק את הארון מבלי לאפשר לנתבעים לתקן אותו או להחליפו בארון חדש, כפי שאכן הצהיר הנתבע 2 מעל דוכן העדים. יצוין, כי הנתבע לא ידע כלל כי התובע זרק את הארון המדובר, ועל כן אמינים עליי דבריו שנאמרו באופן ספונטני מעל דוכן העדים כי גם כעת הוא היה מוכן להגיע ולבדוק את הארון ואולי אף להחליף אותו, כלומר, שגם עתה אין הנתבעים מתנערים מחובתם כלפי הלקוח; יש בכך כדי לחזק את גרסתם כי אכן ניסו ליצור קשר עם התובע אך כל רצונו של היה בקבלת פיצוי כספי.

ואכן, על אף שמדובר בארון שניתן במתנה במסגרת העיסקה דורש התובע פיצוי בסך 7,500 ₪ שהינו סכום הגבוה יותר מסכום העיסקה כולה (כ – 5,000 ₪) כאשר ביחס לשאר הפריטים שסופקו לו אין לתובע כל תלונה וטענה. דרישה שכזו נגועה בחוסר תום לב שכן, התובע מנסה למעשה לזכות בעסקת חינם, ואף למעלה מזה ומעמידה באור שלילי את התביעה כולה.

בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי התובע הוכיח כי הוא זכאי לעוגמת נפש בסכום הנתבע ולכך יש להוסיף כי התרשמתי כי גם היום בעת הדיון היה מוכן הנתבע 2 להגיע ולבדוק את הארון ואולי אף להחליפו גם אם חלפו יותר משנתיים מאז שסופק (טרם שהפתיע אותו התובע כשאמר שזרק את הארון), מתוך רצון שלא לסכן את המוניטין של עסקו.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, איני פוסק הוצאות.

תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין שניתן ובוטל ייסגר, אם טרם נסגר.

המזכירות תעביר את מלוא הכספים המופקדים בתיק לנתבעים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים.