בר-אל נ' יערי ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.7.2012 בפתח תקווה.

2.לטענת התובע, נסע במהירות 30-40 קמ"ש בנתיב הימני מתוך שלושה נתיבים, כאשר במקביל אליו נסע בנתיב האמצעי רכב הנתבעים ולפני רכב הנתבעים נסע רכב מסוג משאית. לפתע, ללא כל התראה, פרץ לנתיב נסיעתו רכב הנתבעים תוך כדי ניסיון לעקוף את המשאית שנסעה לפניו, פגע בו בצידו השמאלי והסב לו נזק. התובע טען כי נקודת המפגש בין הרכבים הינה בין מגן הגלגל הקדמי של רכב התובע לבין קצה הפגוש הימני ומגן הגלגל של רכב הנתבעים, פגיעה שגרמה נזק לרכב התובע, מסוג אופנוע, לכל אורכו. לטענת התובע, לאחר התאונה נעצרו הצדדים בצד הכביש והנתבע 1 החל בהתנצלות בלתי פוסקת על גרימת התאונה וכך המשיך גם בפינוי התובע לבית החולים. לא זו אף זו, מציין התובע כי חש מבוכה רבה כיוון שהנתבע 1 לא חדל מלהתנצל בפניו וזאת תוך בכי מצידו. התובע טען כי הנתבע ציין בפניו כי שדה הראייה ברכב הנתבעים מוגבל.

3.לטענת הנתבעים, הנתבע 1 נסע בנתיב האמצעי, אותת ימינה תוך בדיקה בכל המראות כי הדרך פנויה ועבר לנתיב הימני על מנת לבצע פנייה ימינה. הנתבעים טענו, כי הנתבע 1 החל בביצוע הפנייה וכאשר עמד לסיימה הגיח בפתאומיות רכב התובע בניסיון לעקפו מימין וגרם לפגיעה.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע בנתיב הימני במקביל לרכב הנתבע אשר נסע במסלול השמאלי מאחורי משאית. התובע טען כי רכבו מסוג אופנוע היה במקביל אך במעט לפני רכב הנתבעים. לפתע, סטה רכב הנתבע למסלול נסיעתו של התובע ופגע בחלק הקדמי של האופנוע מאחורי הגלגל הקדמי, במקום בו מונחת רגלו של התובע. הנתבע פרץ בבכי והחל להתנצל במקום התאונה ולאחר מכן ברכב ובבית החולים. הנתבע טען בפניו כי שדה הראיה ברכבו מוגבל וטען שוב ושוב בפניו כי לא הבחין באופנוע.

בתו של התובע העיד אף היא וטענה כי הנתבע לא הפסיק לבכות ולהתנצל בפני אביה בבית החולים. וכי הנתבע שב וטען כי לא הבחין בו קודם לקרות התאונה.

5. הנתבע 1 העיד וטען כי אכן נסע בנתיב האמצעי מאחורי האוטובוס וביקש לעבור לנתיב הימני. הנתבע טען כי אותת בחן את הכביש במראות ולא הבחין באף רכב מתקרב ועל כן עבר לנתיב הימני. כאשר עמד לסיים את המעבר לנתיב השני הגיח האופנוע מימין לו והוא פגע בחלקו הקדמי של האופנוע עם חלקו הקדמי של רכבו. הנתבע הודה כי התנצל וטען כי עשה כן מהטעם שיש להתנצל על כל תאונה ופגיעה המתרחשת במדינת ישראל.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה נסע במקביל ומעט לפני התובע בנתיב הימני כאשר לפתע הנתבע אשר נסע במסלול האמצעי מאחורי משאית סטה למסלולו כנראה בכוונה לעקוף את המשאית ופגע בו ולאחר מכן התנצל על הפגיעה. יתרה מזו, עדותו נתמכת בעדותה של בתו שהעידה אף היא שהנתבע לא חדל מלהתנצל בפניהם על הפגיעה. הנתבע עצמו הודה בפניי כי התנצל, אך אין בידי לקבל את הטענה לפיה התנצל על עצם התאונה, ויש לראות בכך משום הודיה באשם.

שנית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובע בחלקו הקדמי של רכב הנתבעים. סימנים המתיישבים עם הגרסה לפיה הרכבים נסעו במקביל בעת שרכב הנתבעים סטה לנתיב נסיעת התובע. במידה והטענה לפיה התאונה ארעה בעת שהאופנוע עקף את רכב התובע, הנזקים היו לחלק האחורי או הצידי של רכב האופנוע או רכב הנתבעים ולא בחלקים הקדמיים.

שלישית, סבורה אני כי במידה וגרסת הנתבע היתה נכונה והוא אכן הסתכל במראה בטרם עבר לנתיב הימני, הרי שהיה על הנתבע להבחין מאחור ברכב הנתבע, שלא יכול להיות שהופיע יש מאין, מיד לאחר שהנתבע עמד לסיים את המעבר לנתיב הימני.

לאור האמור לעיל, סבורה אני כי על הנתבע 1 היה להבחין באופנוע הנוסע במקביל לו ולא לצאת לעקיפה של המשאית בטרם בדק ווידא כי נתיב הנסיעה הימני פנוי מרכבים. משלא עשה כן הרי הוא אחראי לתאונה.

באשר לנזק הנתבע, מצאתי מקום לפצות בגין נזק עפ"י דו"ח שמאי ושכ"ט שמאי בלבד, כאשר יתר רכיבי התביעה לא פורטו וממילא לא הוכחו.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 3,692 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 21.11.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.